יומני היקר פרק 10 (:

טוק טוק טוק. דפיקה בדלת.
הסתכלתי פעם אחרונה במראה ורצתי לפתוח את הדלת.

———————————————

"את מהממת" הסתכלתי עליה וחיבקתי אותה. היא נישקה אותי, נכנסה והניחה את התיק שלה על הספה.
מיד כשראתה את ההפתעה, היא צרחה מהתרגשות והסתכלה עליי עם דמעות בעיניים.
"יאו בחיים לא דמיינתי לעצמי שיעשו לי דבר כזה.. אתה.. אתה מדהים.. אין עלייך בעולם ואני אוהבת אותך כמו שלא אהבתי אף אחד אחר בחיים!" היא נישקה אותי וחיבקה אותי חזק.
כ"כ התרגשתי.
ישבנו שנינו על הספה עם כוס קולה ביד ומנשנשים קרקרים.
"רק שתדעי.. שלמרות שאני לא כל כך מראה לך את זה.. אני אוהב אותך הכי הרבה בעולם ואת הכי חשובה לי.. ו.. בחיים לא חשבתי שאני אוהב בנאדם עד כדי כך שאני יהיה מוכן למות בשבילו. את מדהימה, באמת. ותזכרי תמיד שאני הכי אוהב אותך שיש ושומר עלייך" אמרתי והיא חייכה.
תמיד הייתי אחד כזה שמתקשה להראות את הרגשות שלו או לדבר עליהם.
אבל הרגשתי שללוסי אני יכול להגיד הכל.
"אני אוהבת אותך אתה לא מבין כמה! אתה הכי חשוב לי בעולם ו.. ו.. אני פשוט אוהבת אותך" היא צחקה ונישקה אותי.
בלי ששמתי לב, הנחנו שנינו את כוסות הקולה על השולחן והנשיקה המשיכה והמשיכה. לאט לאט, ידיי התקרבו לחולצתה והרמתי אותה בעדינות.
חשבתי שלוסי תתנגד אבל, לא.
לאחר כמה דקות, שנינו היינו ללא בגדים כלל, ומפה הכל הפך להיות הרבה יותר אינטימי ומיוחד ממה שחשבתי שיהיה.
הקסם שבדבר, גרם לי הראות ללוסי עד כמה שאני שומר עליה ואוהב אותה.
וזה היה מדהים, הרבה יותר ממה שדמיינתי שיהיה. כל שנייה שעברה, הבנתי למה אני כל כך אוהב את הילדה הזאת וכמה שהיא חשובה לי.
בוקר.
פקחתי את עיניי וראיתי שאני מכוסה בשמיכה לבנה, לוסי שוכבת לצידי וידה מונחת על הבטן שלי, שנינו ערומים במיטתי, שדרך אגב, איני יודע כיצד הגענו לשם.
"לוסי, נסיכה שלי" לחשתי לה.
"אה..אה?" היא פקחה את עיניה היפיפיות בעדינות וכאשר ראתה אותי, חייכה חיוך גדול ונישקה אותי לבוקר טוב.
"תודה" אמרה.
"תודה לך.. אני אוהב אותך" החזרתי.
"טוב קום! יש בית ספר היום!" צחקה והתמתחה לאחור.
התלבשנו שנינו, סידרנו קצת את הבית ויצאנו.
"אתה זוכר הכל נכון?" שאלה אותי בדרך.
"בטח. היה מושלם" אמרתי.
"הרבה יותר ממה שציפיתי שיהיה. תודה ששמרת עליי" חייכה אליי ושמה ראשה על כתפי.
"אה.. לא אמרתי לך. מחר התכנית יוצאת לפעולה" אמרה.
החסרתי פעימה לשנייה קצרצרה ונעמדתי במקום.
"מה?!"
"כן.. מחר אתחיל להתחבר עם הבנאדם. אני מניחה שייקח לי משהו כמו חודש וחצי לפחות, לפי התכנית שלי, להיות מחוברת אליו מספיק כדי לקבל מידע על נקודת התורפה שלו" אמרה.
הדיבור הקליל שלה הבהיל אותי, היה נראה שהיא אינה יודעת לפני מה היא עומדת.
"את בטוחה במה שאת עושה?!"
"כן! כבר אמרתי לך! שום דבר בעולם לא יעצור אותי עכשיו!" אמרה בביטחון מלא. פחדתי עליה כל כך אבל שתקתי. פחדתי יותר לדבר עימה ולנסות למנוע ממנה את הנקמה הלא מועילה הזאת שהתוצאות שלה- הולכות להיות הרבה יותר גרועות ממה שהיא מצפה. אבל נקווה שלא. נקווה שהכל ילך לפי התכנית של לוסי, והכל יהיה בסדר. אני סומך עליה וזה מה שחשוב.