יומני היקר פרק 7 (:
אני לא משקר, אף פעם ולכן גם לא שיקרתי לה כשאמרתי שלא אפגע בה לעולם. הייתי בטוח שמעתה והלאה מתחילה תקופה חדשה בחיי !
——————————————————–
"אתה לא מאמין!" שמעתי אותה צועקת מחדרה. אני ישבתי בסלון וראיתי טלוויזיה.
"מה קרה?" עליתי במהירות במדרגות הבית והלכתי את כל הפיתולים במסדרונות עד לחדרה. בזמן הזה כבר למדתי להכיר את ביתה של לוסי מעולה, הייתי אצלה כמעט כל יום.
"מצאתי חומר על האיש הזה באינטרנט!" אמרה בהתרגשות.
"נו?" התיישבתי במיטתה, על ידה והיא הביטה במחשב הנייד שלה ללא מצמוץ אחד אפילו.
"יש לו כינוי.. קוראים לו 'המורד'… ניראה לי.. תקרא פה ותגיד לי מה אתה מבין" היא הפנתה את מבטה אליי והצביעה על הפסקה השלישית במאמר באתר האינטרנט.
"מאיפה מצאת את כל החומר הזה..? זה בטח איש נורא מפורסם או משהו אם כתוב עליו באינטרנט" ניסיתי להבין.
"לא יודעת. התחלתי לחפש ולברר וגיליתי. עוד בתקופה שאבא היה איתם בסכסוכים ונאלצתי לברר לבדי אז באינטרנט מצאתי את רוב החומר. טוב, אתה קורא?" האיצה בי.
"אממ.. 'המורד שמו והוא מנהל חבורת בריונים המשיגים כסף בצורת רמאות, שקרים והימורים. המורד נמצא בסביבות גיל ה-40 לחייו ומנהל משפחה רבת נפשות. הוא אינו הצליח לפרנס את משפחתו ולכן הצטרף לחבורה הזאת. כאשר הוכיח ל-'ותיקים' עד כמה שהוא טוב בלרמות אנשים ולסחוט אותם הפך למנהל הרשמי של החבורה' זהו.. אה, רשום פה למטה בסוף העמוד, שמאמר זה נכתב על ידי דוד בן ארי, חבר לשעבר בחבורה" הסברתי.
"יופי! בוא נחפש חומר על הדוד הזה.. אולי זה יוביל אותנו לאנשהו" אמרה ומיד כתבה את שמו במנוע החיפוש.
"יש לי רעיון מעולה!" אמרה ורצה במהירות לכיוון הסלון.
לאחר מספר שניות חזרה ובידה ספר "דפי זהב".
"חפש פה דוד בן ארי.. רשום במאמר שהוא גר בתל אביב ומנהל חיי משפחה רגילים לחלוטין. תראה, אפילו רשום פה שלאחר שפרש מהחבורה הצליח למצוא עבודה. עשה בחוכמה הבנאדם" אמרה והמשיכה לחפש באינטרנט.
"הנה! תל אביב.. דוד בן ארי.. טלפון.." אמרתי ומיד קטעה אותי:
"תתקשר אליו!" אמרה.
"מה להגיד לו?!" שאלתי.
"הכל! תשאל על המורד הזה ותברר כל מה שאתה רק יכול!" אמרה.
היא הייתה מאוד נרגשת ולחוצה.
במהלך כל התקופה הזאת, הצלחנו לברר ולהוציא המון חומר על החבורה הזאת. גיליתי דברים שחשבתי שקיימים רק בסרטים. 'המאפיה', מי היה חושב שאני יתקל בחיי בהם?!
אני- 'שלום.. אני מדבר עם דוד בן ארי?'
היא- 'לא, מדברת אשתו. מי רוצה אותו?'
אני- 'הוא לא מכיר אותי אישית.. אבל אשמח לדבר איתו'
היא- 'רק רגע'
נשמעו צעקות בבית ולאחר כמה דקות שמעתי את קולו הקשוח של דוד.
דוד- 'הלו מי זה?!'
אני- 'מדבר דניאל טרוויס. אתה אינך מכיר אותי אבל..'
דוד- 'דבר בקצרה ילדון אני עסוק'
אני- 'אני.. קראתי.. כלומר.. אני וחברה שלי קראנו עלייך חומר באינטרנט כיוון שאנחנו.. אממ.. מחפשים חומר על.. על בנאדם בשם 'המורד'.. קראנו שהיית בחבורה שלנו לא מזמן והיינו רוצים לברר עמך פרטים עליו'
דוד- 'מה? מי אתם? מה אתם רוצים ממני? עזבו אותי לנפשי!'
אני- 'לא, לא! אנחנו רק רוצים פרטים עליו.. שם אמיתי או שם משפחה.. כל מיני פרטים שיעזרו לנו למצוא את האיש הזה! בבקשה זה חשוב..'
דוד- 'ילדון! זה לא משחק אתה מבין? אתה בכלל מודע למה שאתה מתעסק בו? זה מסוכן מאוד! הם.. הם הורגים אנשים.. אל תתעסקו איתם.. אני רציני..'
אני- 'אדוני.. אנחנו לא משחקים בכלל! הם הרגו לחברה שלי את אבא שלה! אנחנו רוצים לברר עליהם חומר כדי.. אתה יודע.. כדי.. להודיע למשטרה!'
שיקרתי לו.. אבל הייתי חייב.
דוד- 'שלא תחשבו על זה אפילו! המשטרה לא קשורה לעסק הזה ואסור שתדע דבר! ילדון, הם הרגו עשרות אנשים. אין דרך לפתור את זה. אם תנסו להגיע אליהם, הם יהרגו גם אותכם. אני מבקש מכם, אל תנסו אפילו!'
והקו נותק.
הרגשתי חסר אונים.
"נו מה אמר?!" התרגשה לוסי.
"אני.. הוא.. הוא.."
"תגיד כבר!"
"הוא אמר ש.. שלא כדאי שנתעסק עם החבורה הזאת.. הם מסוכנים ויכולים להרוג אותנו" אמרתי.
"לא אכפת לי! אני רוצה נקמה! לא מעניין אותי כלום!" אמרה וחטפה את הטלפון מידי.
תגובות (0)