מארס
פרק 1
נד הסיר את מסכת החמצן מאפו רק לרגע. רק לנשום את אי- האוויר.
לאחר שיעול או שניים החסיר אותה לאפו, נושם עמוק את החמצן בשריקה מאומצת. אבא אמר לו שזה לא בריא מה שהוא עושה, אבל הוא טען כנגדו שנמאס לו ללכת כל היום עם המסכה על פיו.
בנוסף, גם הכובע- קסדה שהסתיר חצי מפרצופו הציק לו לא מעט, והוא נאנח בהשלמה, אכן. אין מה לעשות לגבי הקסדה, כי במאדים אין שכבת אוזון כמו שיש לדיירי כדור הארץ המפונקים.
נד התגעגע לכדור הארץ, לאמא, לרון, ולחברים. אבל מה לעשות והם תקועים בכוכב לכת שומם בגלל עבודתו של אבא בחקר החלל?
אחרי שהגיעו לפה, התפוצצה החללית שהביאה אותם, משאירה אותם לחכות לחללית הבאה שתבוא, אם תבוא. אבא בנה את החללית ההיא, ולא שיתף איש בבנייתה. אבל פה? כיצד יוכל לבנות פה משהו ללא משאבים מתאימים?
שיהיה. נד החליט שכדאי שיתחיל להתרגל לשהיה על הכוכב, ולצפות לבלות פה את כל ימיו. תחנת האו. אס נראתה מרחוק, והוא השים אליה פעמיו.
לפחות יש את תחנת הכח פה, מקום שהם יכולים לחיות ולנשום כמו שצריך, עם מסנני ויוצרי החמצן. איזה נס.
"נד!!" נשמעה קיראה מהדהדת סביב, ונד נאנח. הוא אמר לאבא שוב ושוב לא להשתמש בכרוז! זה סתם מביך!
למרות ש…אין לו ממש ממי להיות מובך עכשיו, או בכל זמן אחר. רק הוא ואלוקים. ולפעמים אבא.
"אני בא אבא!" רץ לכוון התחנה, מיטיב את כתפיית מיכל החמצן על גבו.
הדלת נפתחה לפניו בזמזום, ונסגרה מאחוריו. רעש של יניקה נשמע, כמו וואקום, ולאחריו נפתחה הדלת השניה.
אביו עמד על סולם גבוה קרוב לתקרה, מתעסק שם עם שרשרת של… רגע, מה?
"אתה יכול אולי להסביר לי מה אתה עושה?"
"אני תולה"
"תולה מה?"
"מה שאתה רואה!"
"ומה אני רואה?"
"אתה שואל אותי?"
"כן!"
אביו הסתובב לעברו, ועיניו הירוקות הצטמצמו. לבסוף צחקו שניהם, נד מסיר את הקסדה ואת מסיכת החמצן מעל אפו.
"אני תולה קישוטים בבית" ירד מהסולם באיטיות, נזהר על צעדיו.
"תולה קישוטים… מה?! איך קראת לתחנה הזאת עכשיו?!" קפץ נד על עומדו.
"בית. זה יהיה הבית שלנו מעכשיו עד שיבואו לחלץ אותנו, או לחילופין, עד שאבנה חללית חילופית" הביט בגאווה על הקירות המקושטים.
"שיהיה…" הנחית את עצמו לעצם הקרוי: ספה, מניח את רגליו על העב"ם הקרוי הדום.
"ארוחת ערב יש?" עצם את עיניו בלאות
"יהיה, אתה יודע שמה שאני מכין נשרף…." גיחך אביו.
"כן, גם החללית…" שתיקה עמדה ביניהם, ולבסוף התרומם נד מותח את זרועותיו לכל עבר.
"אוקיי. מה תרצה אדוני? סטייק בשר נא בנגיעות אבוקדו ודבש, או-"
"פסטה. ותפסיק לבלבל את המוח" חזר אביו לעבודתו החשובה בקישוט התחנה שבאמת הפכה יותר ביתית. מה נזכר אביו פתאום להפוך את המתחם לביתי?
הרי הם כבר חמש שנים על הכוכב הזה, ועד היום אבא לא חשב שיישארו כאן יותר מיום! תמיד היה מלא מוטיבציה ואופטימיות שהנה הנה, באים להציל אותם!
האם קרה היום משהו שגרם לו להתייאש?
אזעקהההההה
נד קפא על מקומו באחת, מסתובב בחזרה אל החדר המרכזי. אביו החזיר לו מבט דומה וישר רץ אל חדר הבקרה מביט על המסכים.
מטרה אדומה סומנה בצעקניות על נקודה בלתי מזוהה על המסך שהראה את החוץ דרך מצלמות האבטחה. הנקודה האדומה גדלה יותר ויותר, עד שנחתה בחבטה, חול עולה ומסתחרר ממקום פגישתה את הקרקע החולית-סלעית.
נד ורון החליפו מבטים. עצם בלתי מזוהה? חייזר? האם הצליחו לבנות חללית שתחזיר אותם? ואיך? היו יכולים לשלוח מסר לפני כן, הרי הם מצליחים לתקשר עם כדור הארץ פעם בחודש, בליקוי הלבנה.
אז מה קורה פה? האם החליטו להפתיע אותם?
לרון זה לא הריח טוב. הוא הניח את הקסדה על ראשו, ואת מסכת החמצן כיתף במהירות, לא שוכח להסתובב לבנו שצעד אחריו.
"עצור פה ואל תזוז. אל תזוז בכלל. מובן?"
חבל. נד היה ממש מסוקרן, וכלא את האנחה שעמדה לפרוץ מבטנו. זה לא הזמן, כנראה מדובר במשהו קצת מסוכן, אז כדאי שאשאר פה, להשגיח על אבא.
עיניו רותקו אל המסך, עוקבות אחר דמותו של אביו שהרחקה עד מקום נחיתת העב"ם. באיטיות הילך סביבה, מצפה להתרחשות, או בוחן את העצם שנגלה לעיניו.
לאחר כמה רגעים, נפערו עיניו של נד בתדהמה ממשית.
מ…מה?!!!?
תגובות (0)