אלים רדומים, פרק 31: המשוגע

בחצר הסמוכה לווילה בת שתי קומות הסתובבו תרנגולות ותרנגול. השענתי את האופניים על הגדר, ועצרתי מתוך רצון לשהות בחום השמש בנינוחות לפני כניסה אל תוך הבית. התרנגול החל להקיף אותי ולהתבונן עליי, ומספר תרנגולות התרחקו ממני משמעותית. אולם, כמעט מייד יצא לעברי גבר נמוך וחסון עם שיער מאפיר. הוא היה בנו של הזקן שנדרשתי לסייע לו ברחצה. האי-נוחות שחש הגבר בלטה לעין, והוא הסביר לי שאביו לא מבין מה יוצא מפיו, וביקש ממני להתעלם מהקללות שהוא רוטן.
עברנו לחדר אורחים חשוך, ובעומקו הבחנתי בתנועה כלשהי בתוך צֹבֶר שמיכות במיטה. מי שנמצא במיטה התכסה בהן מכף רגל ועד ראש. הגבר ניגש אל המיטה והתחיל לשדל את אביו להתרחץ. סוף סוף, הוא הגיח מן השמיכות, והוריד את רגליו מהמיטה. בנו של הזקן התחיל לפתוח את החלונות ולהכניס אור שמש, אך הזקן התחיל לצעוק שהכל צריך להיות סגור. הבן נכנע במהרה, ואמר לי בקול נמוך שהוא יפתח את החלונות בזמן שאביו יתרחץ.
הזקן הזה היה משוגע, אך הוא הבין היטב שמפיו יוצאות קללות. הוא רטן בקול נמוך, והגניב מבטים לעברי. במהרה, הוא אמר דברים שהסגירו את מצבו הנפשי. ”אתה באת כדי לגנוב ממני משהו,“ אמר הזקן, ”אבל אני משגיח על הכל, כך שלא תצליח!“
אז הבנתי שהקללות, סגירת החלונות והפחד שממנו הוא התחבא מתחת לשמיכות הם חוליות בשרשרת של מחשבות אובססיביות על כסף ועל רכוש. באופן פרדוקסלי, כשהוא הסתתר מתחת לשמיכות, הוא חש את עצמו תצפיתן.
מישהו מבני הבית פיזר דוחן בחצר, והתרנגולות והתרנגול נעשו עסוקים מאוד. בעודם מתנגשים ומקרקרים, הם כבר לא נתנו דעתם לא להופעתי בחצר, לא להתיישבותי על האופניים ולא לנסיעתי משם.