בת ישראל האבלה

אַיֶּכָּה , אַיֶּכָּה?
עַד מָתַי תִּהְיִי שְׁבוּיָה , בַּת יִשְׂרָאֵל הָאֲבֵלָה
נֶאֱבֶקֶת בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת אוֹיְבֵךְ לְהִמָּלֵט מֵרֹעַ הַגִּזְרָה
מֵאַיִן תַּגִּיעַ יְשׁוּעָתְךָ
אֲפוּפָה בְּחֶשְׁכַת אֵין קֵץ
עוֹדְךָ מְצַפֶּה לְנֵס
אֶל מוּל חִילַיִךְ הַמִּתְבּוֹסְסִים בְּדָם כְּאֵבְךָ.

רְאִי, הֵם נוֹפְלִים בַּקְּרָב עַל אַדְמָתְךָ
הוֹי, מְדִינָה אֲהוּבָה
רְאִי וּכְאֵבִי אֶת גּוֹרַל טוֹבֵי בָּנֶיךָ
גַּלִּי לָהֶם אֶת זִיווֹ יָפְיֵךְ.

הַשּׁוֹמֶרֶת אֶת סוֹד
מִתְקַשֶּׁה לְהִתְמוֹדֵד
רוֹצֶה לְהִתְעוֹרֵר
מִתּוֹךְ הַסִּיּוּט שֶׁקַּמְתָּ אֵלָיו מִתּוֹךְ הָאֲפֵלָה.

מְחִי דִּמְעָה, בַּת יִשְׂרָאֵל הָאֲבֵלָה
כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִכְאֵבְךָ
הַאֲמִינִי, הֶגְדֵּלִי אֶת נֵר הַגְּאֻלָּה
שֶׁכֻּלָּם יִרְאוּ אֶת הָעֻצְמוּת שֶׁבְּךָ.