זה קצת מקוטע
יום ראשון בשנה יום של עונג של הוכרת תודה,
ורק אני חושבת על אותה השנייה שבה מצפים ממני לאהבה .
אבל מה אם אהבה אמיתית,
מה אם הרצון לא לדבר אל הקיר,
אם יתנו לי שנייה אחת להביט בעצמי במראה אחשוב לעצמי
כמה עשיתי השנה .
ולא מדברת לעצמי בכוונה אני יודעת שאם הייתי יודעת מה המטרה הייתי הולכת ישר בלי להחביא מעצמי דבר,
אבל העתיד לא נודע ובלי שום זיקה לתקווה.
אני עוד מחפשת את הדרך הנכונה,
הדרך שלי הכוונה.
תאהבו יותר תאהבו פחות תחלמו רחוק תחלמו קרוב תחיו את הרגע את אותה הדקה שהלב עוד פועם בחוזקה , שהלב נותן בעיטה , כמו שעון מעורר צלצול השכמה להתעורר מהחלום מהסיוט הנורא . לפעמים זה מרגיש כמו התקף חרדה
קושי לנשום קושי אמיתי לנוע בסביבה.
ולפעמים זה ירגיש קליל כמו ציפור חופשייה
ולפעמים מה שתוביל זאת האמונה .
כוח ההתמדה הכוח של התת מודע להמשיך הלאה , להצליח במשימה.
זה סך הכל שירבוטים של מחשבה , רצף ארוך מקוטע שרוט שלה .
ואני משתפת להוריד מעצמי קצת את העומס ,
לפנות מקום להבא .
אז תודה .
תגובות (0)