מפחד שתעלמי-7
היתה זו שעת בוקר מוקדמת כשצ'ייס טייל לו ביער. מזג האויר היה קריר והוא התענג על מגעו הרך של האויר הקריר על פניו. באויר היה ריח של גשם . הוא נשכב על העשב הרטוב ועצם את עיניו לאט לאט והתענג על השקט אך לא להרבה זמן, לפתע הוא שמע קולות ריצה ובדיוק בשניה שפתח את עיניו ראה את צליל מולו מה היא עושה פה?
לפני שצ'ייס הספיק להגיב היא התיישבה על ידו פניה היו עצובות אך לא נראה שהיה בכוונתה להסביר את הסיבה צ'ייס שאל בזהירות את בסדר? "צ'ייס תעודד אותי" זו היתה תגובתה היחידה אוקי הבנתי אותך הוא סימן לה להניח את ראשה על ברכיו היא נשכבה על צדה עם גבה מופנה אליו . בעוד צ'ייס מלטף את ראשה הקטן הוא שואל בזהירות אז מה את עושה פה בשעה כזו מוקדמת ביער? צליל שתקה כמה דקות וצ'ייס חיכה בסבלנות "ובכן , אני עייפה " צליל התחילה לשפוך את לבה בפניו. "אני מרגישה לא רצויה בכל מקום שאני הולכת אליו . נמאס לי לאף אחד לא באמת אכפת ממני ומהרגשות שלי.
"לי אכפת"
"תודה"
התחילו לזלוג על לחייה דמעות וצ'ייס ניגב אותן בעדינות
"אתה יודע, אתה הראשון שאומר לי את זה"
תגובות (0)