תחרותית

1.היא אומרת לי שהיא תחרותית.
2.אני אומר לה ברינג איט און.
3.מזמינים משחק בבאולינג והיא אומרת לבחורה בדלפק שלושה משחקים (פה חשדתי).
4.זה בלי באמפרים אז מה שנופל נופל.
5.נופל לי לתעלה כל הזמן והיא מכניסה סטרייקים על ימין ועל שמאל.
6.היא מוותרת לי קצת ואני מפיל כמה פינים.
7.נשארו עוד שני משחקים 😰
8.באולינג הופך מכיף לטרחה אחת גדולה.
9.נשארו עוד שני פאקינג משחקים.
10.מי לעזאזל משחק 3 משחקי באולינג ברציפות מה אני ביג לבובסקי??
11.מאבד את התפיסה בין המציאות לדמיון. לא יודע כבר מה אמיתי, כל מה שאני רואה זה את הפינים האלה עומדים שם וצוחקים עליי בזמן שהכדורים שלי מתגלגלים בתעלה האיומה הזאת והסרטונים במסך לועגים לי.
12.היא קונה לי בירה שחורה כי לא נעים לה ששילמתי על כל המשחקים.
13.היא חמודה אני מנסה בכל זאת למצוא איתה נושא משותף לשיחה.
14.לא ממש רואה חיבור כלשהו איתה לא רואה את זה ממשיך אבל מנסה בכל זאת כי רבאק נמאס להיות לבד והיא בסך הכל די סבבה.
15.היא אומרת לי שהיא יצאה כבר למלא דייטים באוקייקיופיד ואני אומר לה שזה הראשון שלי.
16.אנחנו מדברים על סטריינג׳ר טינגס כי זה הדבר היחידי ששנינו אוהבים ויש לנו במשותף.
17.אני מתחיל לספר בדיחות מטומטמות כי ככה אני מפיג את הלחץ והמבוכה. חלקן עובדות וזה מגניב אבל אז אני מספר בדיחה אחת לא זוכר אפילו מה אבל היא לקחה אותה ללב. נעלבה ממש.
18.היא רוצה ללכת. מבחינתה הרסתי הכל. אני והפה הגדול שלי מדבר יותר מידיי חושב יותר מידיי ודופק הכל. העולם נחרב אין מה לעשות הרסתי את זה. אני והפה הסתום שלי לא יודע לשבת בשקט ולהיות יפה.
19.אני בכל זאת מנסה להציל את המצב למרות שהרכבת הזאת חלפה מזמן. אני מנסה להתפייס איתה ומציע לה שנשב לפאנקייק כמו שתכננו.
20.איכשהו היא מסכימה ואנחנו מוצאים את עצמנו יושבים בבנדיקט ומחכים לפנקייקים
21.מגיעים הפנקייקים כל אחד הזמים מנה נפרדת ואלוהים ישמור איזה גודל. שלושה פנקייקים שמנים אחד על השני כל אחד יותר מתוק מהשני. היא הזמינה עם אוראו ואני עם קינדר.
22.אני לועס ביס אחר ביס בחוסר רצון ובדיוק כמו הבאולינג זה יותר מידיי וזה כבר לא כיף. אני סובל מלעיסה ללעיסה בכלל לא רציתי קינוח רק רציתי להיות איתה עוד, להיתלות על משהו שכבר הלך ממזמן. אין פה שום חיבור, שום סיכוי לאהבה וגם אם יש הרסת אותה אידיוט גדול עד שמשהו הולך לך אתה זורק אותו לבור ענק מלא באכזבות ושנאה.
23.אני יושב שם כמו אידיוט מעניש את עצמי בעוד ביס של הקינוח השומני הזה. אנחנו לא מדברים על כלום, יושבים בדממה ומבוכה, שנינו לא רוצים להיות שם יותר.
24.המלצרית מגיעה והיא סופר נחמדה. היא מתחילה לדבר איתה על סטריינג׳ר טינגס והנה אני יושב שם כמו מטומטם. גלגל שלישי בדייט של עצמי.
25.משלמים כל אחד על עצמו ויוצאים מהמסעדה.
26.אומרים שלום אחד לשני (שלום בלי להתראות). לא בטוח מה לעשות עם הידיים… אני מציע לה לפחות טרמפ הביתה, היא אומרת שהיא תסתדר לבד. אני מרגיש כל כך רע, שוב דפקתי הכל.
27.הכחשה.
28.כעס.
29.התמקחות.
30.דיכאון.
32.השלמה והתארגנות מחדש: חברים שלי יושבים ומשחקים קלפים נגד האנושות ולי נמאס להעניש את עצמי.
33.משחק עם חברים ומרגיש יותר טוב. אולי בכל זאת מישהו מסוגל לאהוב אותי.
34.ישן בבית לא בטוח מה להרגיש לגביי כל העניין.
35.הודעה בבוקר. "היה נחמד והכל אבל מה שאמרת לא היה במקום"
36.מנסה להיזכר מה אמרתי. איזו בדיחה שובניסטית או משהו כזה לא בטוח כבר.
37.מבקש סליחה ומנסה לפייס בכל מקרה למרות שהכל כבר אבוד.
38.היא מסבירה שהכל בסדר ושאנחנו פשוט לא מתאימים ושאסור לי להגיד דברים כאלה בדייט ראשון.
39.אני מגיע להבנה שכנראה לא היינו מתאימים מלכתחילה וניסיתי להיכנס איתה למערכת יחסים בכוח כי כל כך רציתי כבר לאהוב ולאהב. נראה שרוב הבנות מחליקות אותי שמאלה וזאת היחידה מתוך מיליון שאשכרה התעניינה בי.
40.אני מדפדף באוקיי קיופיד ונזכר בכאב. מה הטעם בכלל? תמיד יחפשו את הטוב ביותר ומה אני בכלל? אני אפילו לא עשירית מטוב או לפחות ככה הרגשתי באותו הרגע. מה הטעם בכלל לשחק אם תמיד מפסידים? ותמיד מחפשים את הטוב ביותר ולא מתפשרים על כלום כאילו יש איזה אדם שעוצב על ידי אלגוריתם במיוחד בשבילך. מה הטעם בכלל לנסות להתאהב אם רק נפגעים? כל העסק הזה רקוב מהשורש. דייטינג? אהבה? מערכות יחסים? מה בכלל הטעם זה הכל מלווה בכאב, סבל וייגון. איפה האהבה? למה בכלל לנסות לקפוץ ולתפס החוצה כשהבור כל כך עמוק ואין טיפה אחת של אור.
הפרסומות קופצות ומציעים לי הנחה. שמים לי מחיר על אהבה על הסיכוי בכלל להיות חלק מכל העניין הזה. על להתחרות עם הגברים המגוברים האלה עם 8 ריבועים בבטן ומכירים את העניין. משחקים את המשחק ובגדול, לוקחים סיכונים ויוצאים עם מישהי אחרת כל שבועיים. הם יותר טובים ממני? ה"זיינים", התותחים, האלופים שמאכילים את האלגוריתם ומביאים לגיטימציה לכל העסק הזה? אני אמור לשאוף להיות אחד מהם?
והלוואי והייתי באמת אחד מהם לפחות ליום… הבדידות שוברת את נפש האדם. אין טעם יותר לכלום אז בשביל מה בכלל לנסות?
בשביל האחת ממיליון. האחת ממיליון שאשכרה תאהב אותי ואני? אני כל כך יאהב אותה שהעולם יזהר והשמש תזרח וציפורים יצייצו וכל הטוב הזה.
מישהי שמבינה את החוש הומור המטומטם שלי ושיודעת לקחת את החיים יותר בקלילות. מישהי נחמדה ומנומסת שאכפת לה מאחרים גם אלה שהיא לא מכירה בכלל, מישהי יצירתית וחכמה שחושבת על דברים שלא חושבו מעולם.
מישהי מיוחדת אחת מתוך מיליון…
ואולי היא לא בתוך איזו אפליקציה אולי היא בעצם ממש מתחת לאף.
אבל מה אני אעשה ואיך אני אגש? יש עשרות דרכים לגשת לזה ונראה שרובן נגמרות בשברון לב. מה אני צריך להגיד? מה אני צריך לעשות?
אני לא מהתותחים אני לא מהאלופים. הם משיגים את הבנות ואני? אני זה שעומד מהצד וחושב מה היה יכול להיות.
אז בואו נשחק אותה. אני אהיה תותח גם אם רק ליום, אני אבוא ואדבר איתה. בעיקר אקשיב לה. ואציע לה לצאת לדייט כי זאת לא מילה רעה גם אם היא זרה.
הפחד להיפגע הוא גדול אבל החשש מהלא נודע ומה שיכול היה להיות הוא עצום בהשוואה אליו.
אז אני אשחק אותה ואולי גם ילך לי כי גם אני שווה משהו ואני לא סתם איזה מספר בתוך תוכנה שהועבר לסל המחזור קצת יותר מידיי פעמים בשביל להתמחזר ולצאת החוצה.
נ.ב
גם זה שהדייט התחיל בזה שחברה שלה סיפרה לה בטלפון על זה שאמא שלה חולה בסרטן לא בדיוק הקליל את האווירה…