כי חשבתי

בראשי מגוללת שוב את התסריט ,
מריצה אחורה , קדימה …
שוב עתיד ללא אחיזה .
חשבתי שארגיש יותר טוב , שהזמן , 'יעשה את שלו' וירפא את הכל , חשבתי שאסגור מעגל ולבטח אשתחרר
מתישהו , ממני לחופשי .

לעצמי חשבתי , כמה זה טיפשי ,כי זהו רעיון לא הגיוני , שלא תואם את המציאות וסתם דימיוני ,
ואין בכך תועלת , ללא כל מטרה
, מלבד לשפר לרגע את ההרגשה ,
זה רק יצר רע , לא להיכנע ,
זה לא התכלית , הצורך להרגיש ,
ולתת לאנוכי .

המציאות כואבת …
אני לעצמי לי , כל כולי לבדי ,
בודדה ועצובה , הכי ' אנוכי ואנוכי ' בממלכה .
כי רק אז לרגע שחשבתי , וכבר נפלתי לשגגה , כי חשבתי ושוב טעיתי ,
טעות כל כך מרה .
מכאן , הדרך חזרה , מזמן נחסמה ,
נותר לי רק להוריד ראשי באכזבה
ולשלם את מחירה .