אהבה בסגנון ספרדי המשך 4

"I'm on the highway to hell" כולם שרו במקהלה בעוד דין היה עם מבט אטום ובהה בכביש "דין!" ורוניקה צעקה לו כשסטה מהכביש טיפה "סליחה" הוא מלמל והמשיך לבהות בכביש "סליחה? בא לך להישאר בחיים כדי להגשים את החלום שלך?" דייגו שאל אותו וסובב את מבטו אל החלון "דין.." ורוניקה מלמל באנחה כשדין בלם בצד הדרך והסתכל על דייגו המבולבל "מה?" דייגו שאל אחרי כמה דקות של שקט "יא חתיכת.." דין בא לתפוס את צווארו אך הוא כבר היה מחוץ לאוטו בבהלה "מה עובר עלייך?" דייגו שאל ונעמד על החול החם תחת השמש היוקדת "די!" ורוניקה צעקה ודין עצר את עצמו מלקפוץ על דייגו ולשלוק את גרונו "תפסיקו להתנהג כמו שתי ילדים קטנים! דין..אני מבינה את העצב שלך ואת הסבל הבלתי נסבל הזה שמשתלט עלייך..אני מבינה שלמרות הכל אתה שורד בשקט ומנסה לא להתלונן..אבל אתה מוכרח להפסיק לתקוף כל אחד ולהתחיל להמשיך בחייך!" ורוניקה צעקה על שניהם ולאחר מכן פנתה אל דין "להמשיך בחיי? את שומעת את עצמך? אני הרגע איבדתי את הדבר הכי חשוב לי בחיים! את הדבר שרק אלוהים יודע איך אני אמשיך לשרוד בלעדיו! את לא יודעת מה עובר עליי! את לא יודעת כמה פעמיים עברה לי בראש מחשבה שאולי אוכל להצטרף אליה! שאולי ככה אנחנו לעולם לא ניפרד! ואת רוצה שאני אמשיך בחיים המבוזבזים האלה? החסרי ערך?" הוא שאל אותה ובעט בעצבים במכונית "מה? אתה חשבת על..אתה חשבת על להתאבד?" ורוניקה דיברה ברעד וחוסר אמון אל אחיה "אתה חשבת על רוז ועלייך אבל..אבל לא חשבת עליי? על מאמה? על לוק ודייגו? אתה חשבת רק על רוז ועלייך?!" היא דיברה בכעס ודמעות התחילו ליפול על לחיה "רון.." דין התקרב אליה אך היא נסה לאחור "לא דין..אם אתה רוצה לגרום לרוז להיות גאה בך ולהשלים את החלום של שניכם..אתה חייב.אבל חייב להמשיך הלאה! חייב!" היא צעקה ונכנסה אל האוטו בעצבים "אתם תגרמו לי לחכות עוד הרבה זמן?" שאלה את שלושת הבנים ההמומים שורוניקה,הילדה החמודה שהייתה חיה בעולם ורוד משלה דיברה ככה אל אחיה הגדול שתמיד כיבדה "ואני צריכה ללכת להתפנות.." היא חייכה בביישנות שגרמה לבנים להתחיל לצאת מההלם שהיו שרויים בו "אתה בא?" דייגו שאל את דין לאחר כמה דקות של נסיעה "לא..לכו אתם.." הוא חייך חיוך מאולץ וחברו תפח על שכמו כשמבט מבין על פניו "אוקיי..רוצה משהו לשתות?" שאל את דין שענה בשלילה "טוב.." דייגו יצא ולאחר כמה שניות דין בדק שאף אחד מחבריו לא בסביבה והוציא את הפלאפון שלו,הוא דפדף באנשי הקשר שלו עד שהגיע אל רוז "את כל כך חסרה לי.." מלמל בעצב וחייג אליה "שלום,הגעתם לרוז חוארס אין לי מושג מה אתם רוצים מחיי או מה איבדתם אצלי אבל רק שתדעו..אני מאוהבת! דין אני אוהבת אותך!" הוא שמעה את קולה העליז של רוז ואת התמימות שבקולה ונזכר ברגע ששמע את ההודעה בפעם הראשונה..את החיוך הענקי שהתפרס על פניו ואת האושר שרפרף על לבו כששמע את שלושת המילים האלו.."רוז.." הוא הסתכל על הפלאפון וחייך,בפעם הראשונה בכל התקופה הזאת,התקופה הנוראית הזאת,התקופה שהייתה בשבילו הגרסא הכי מדויקת לגיהינום "אני אוהב אותך..אין לך מושג כמה.." הוא חייך וחיוכו הפך מיד לצחוק "היי.." דייגו פתח את הדלת והסתכל במבט מוזר על חברו השמח "אתה בסדר? לפני רגע רצית להרוג אותי ועכשיו..אתה שמח?" ורוניקה ולוק עמדו מאחורי דייגו בהלם והסתכלו על דין "אתם צודקים..אני צריך להמשיך הלאה כדי לגרום לרוז להיות מאושרת.." הוא חייך וסימן בראשו שייכנסו "אני שמחה שהבנת את זה.." ורוניקה ליטפה את כתפו ונשענה בחזרה אל המושב "גם אני רון..גם אני.." דין התניע את האוטו ושם את המוזיקה על המקסימום קול והתחיל את החצי השני למסע שבשבילו היה ההתחלה..
~לאחר 5 שנים~