יומני היקר פרק 2 (:

הפרק ה-1 היה בדוף שלישי ומעכשיו הסיפור יהיה בגוף ראשון- דניאל מספר.

——————————————————

לאחר כמה דקות של נצח, הם הגיעו לבית קברות קטנטן.
"מה.. מה אנחנו עושים פה?" נבהלתי.
היא לא ענתה ועזבה את ידי. צעדיה התקדמו והיא נכנסה לתוך בית הקברות.
ידעתי שיש לי אפשרות לברוח ויש לי אפשרות להיכנס יחד עם לוסי.
נכנסתי.
היא כבר הייתה רחוקה ממני, יושבת ובוכה על קבר.
התקרבתי לקבר ונעמדתי מפוחד ורועד.
"מקס ג'ספר קונור ז"ל" כך היה רשום על הקבר.
"אבא שלי.." בכתה לוסי.
"אני כל כך מצטער.." אמרתי.
"אני לא מאמינה שזה באמת קורה לי.." אמרה.
"מה קרה לו.. ? איך..? למה..?" התיישבתי על ידה ושמתי ידי על כתפה.
"אני יספר לך הכל. לא פה.. בוא" אמרה וקמה. היא הסתכלה פעם אחרונה על הקבר, שלחה נשיקה ויצאה מבית הקברות. אני אחריה.
"לאן אנחנו הולכים?" שאלתי. היא לא ענתה.
המחשבות המבולבלות והחסרות טעם האלה הפריעו לי מאוד.
אני רוצה לדעת עוד ועוד על לוסי.
לפתע הגענו לאחוזה ענקית. היא פתחה את השער, נכנסתי והיא נעלה אותו בשלושה מנעולים. היא הלכה בצעדים איטיים וכל צעד הסיטה מבטה לצדדים כאילו מישהו עוקב אחרינו.
"מה קורה ? איפה אנחנו?" לא ידעתי כבר מה לחשוב.
"תירגע. זה הבית שלי" אמרה והתחילה ללכת במהירות לכיוון דלת הכניסה.
"כנס, מהר" אמרה, הסתכלה בפעם האחרונה החוצה ונעלה את הבית בעוד שלושה מנעולים.
זה היה הבית הכי מפחיד שאי פעם ראיתי. הכל חשוך ואפל.
לוסי התקרבה אל הקיר והדליקה את האור.
הבית היה ענק, כמו הבית שלי 20 פעם.
"בוא, כנס" אמרה ונכנסה אל חדר ובו ספה מרופטת בצבע בורדו, שולחן קטנטן ועליו אגרטל ובו פרחים אדומים ושטיח ענק שהתפרס על כל החדר, וגם הוא בצבע בורדו.
"אני אדליק את האח" אמרה והלכה לכיוון המטבח.
התיישבתי על הספה והרגשתי מוזר. 'מה לעזאזל אני עושה פה?!' חשבתי לעצמי. הרגשות הטובים שלי התערבבו עם חששות ופחדים, אך למרות הכל החלטתי שאני נשאר ומקשיב לסיפור של לוסי.
'אם לא אשאר עכשיו, לעולם לא אדע'- חשבתי.
"תה?" לוסי קטעה את מחשבותיי ונכנסה לסלון.
"אה.. לא תודה" אמרתי.
"בכל זאת אני אביא" אמרה והלכה שנית למטבח.
לאחר המון זמן של התחמקות, היא התיישבה לידי בספה ובידה ספל עם תה חם שהעלה אדים.
"אני לא מבין כלום" אמרתי לה.
"זה בסדר. עכשיו אני יספר לך" אמרה, נאנחה, עצמה עיניים לכמה שניות והחלה לספר.