העמוד השלושים ושלושה ביומן המחשבות שלי
תמיד תהייתי למה הלב שלי כל כך רחב.
למה אני נותנת מעצמי כל כך הרבה, אך שום דבר איני מקבלת חזרה.
לחברה שלי היה יום הולדת, ממש לפני שנה.
ואני אירגנתי לה יום כיף בספא ואז הבן זוג של לקח אותה לסופ\"ש בכינרת.
מה אותה חברה עשתה לי ליום הולדת?
כתבה לי ברכה בוואטספ.
אף פעם לא חגגתי יום הולדת. ואני בת 24.
ביום הולדת האחרונה אפילו משפחה שלי לא אמרה לי מזל טוב,
הכלב שלי נפטר באותו יום.
חברה אחרת חגגה יום הולדת, כתבתי לה מזל טוב מושקע במיוחד,
היא התלהבה, אך לאחר מכן פשוט נעלמה,
כל פעם יודעת לצלצל שהיא צריכה איזה עזרה או עצה.
ואני תוהה לעצמי, למה לא רואים אותי?
למה אני כל כך בלתי נראת שלי יש משהו, או אפילו סתם שלום שלום ליום יום.
למה לאנשים לא אכפת ממני?
והיום נתקלתי במשפט שממש כאב לי לקרוא,
זה ספר על נתינה.
והסופרת כתבה \"אנחנו מעניקים לאנשים את מה שאנחנו היינו רוצים לקבל\"
ואני לא חשבתי שיש משפט מדויק מזה.
אני כל כך צריכה שיראו אותי, אני כל כך צריכה אוזן קשבת,
אני כל כך צריכה חיבוק כשקשה,
שאני פשוט מעניקה את זה, אך לא מקבלת.
ואני לא יודעת איך לפתור את זה.
אולי בכך שאני פשוט לא אתן לאחר?
למי יש תשובה לתסכול שלי עכשיו?
אני אשמח לדעת.
תגובות (0)