לילה באוגוסט

בלילות המאוחרים של אוגוסט קשה לישון, החום כבר עניין רגיל. אחרי כמה חודשים של קיץ מתרגלים לכובד של החום, לאוויר הדחוס והמנוחה הכה רצויה מהשמש בלילה. אינסומניה מתרחשת תמיד באוגוסט בגלל שיש זמן לחשוב לפני שקורה משהו, כי בדרך כלל בספטמבר מתחילה שנת הלימודים או אנשים לפתע נזכרים שהקיץ היא עונה שעוברת גם במזרח התיכון. למרות שאני כבר לא הילדה שלא יכלה לישון והייתה נצמדת בשקט לחלון ומסתכלת על הרחוב הריק, השמים שמרוב האור העירוני לא הראו שום כוכבים ומשתדלת לא להשמיע צליל, כי אסור היה להיות ערה בלילה ואף אחד לא בודק אם אני ישנה או לא, אולי מלבד אדם אחד. אני הייתי מפחדת מלילות, היה לי קשה להרגיש בטוחה בחושך. הידיעה שכשהשמש שוקעת והאורות בחלונות לאט לאט נכבים אני קרובה יותר לשמוע את הקול שלו, הפכה כל לילה למלא ציפיה. אני לא אוהבת לאודות בכך שאני מחכה, אני תמיד מחכה כמו שרק אני יודעת לחכות' העיניים שלי מזנקות לשעון כל פעם שמחשבה חולפת לי בראש, או משהו מזכיר לי אותו. הכל מזכיר לי אותו. אבל אני נותנת לראש להתרוקן ולילה לעטוף אותי, לחום הדביק להיות נעים, כי זה החום המוכר.