מילים

המילים טימטמו לי את המוח
מאסתי בהן, לא נותנות לי מנוח
לא עוזרות לי בשום צורה
פשוט נמצאות שם בין שורה לשורה
לא אכפת להן ממני רק צובטות לי בלב
שונאת אותן כי אמיתיות הן, ואוהבת אותן עד כאב.
יורקת אותם לדף כי לנפש אין עוד מקום למחשבות.
משילה מעלי עוד עול שלעולם לא נגמר אלה מצטבר עם הזמן בערמות.
״למילותי משקל גדול״ כך תמיד אומרת,
זאת הסיבה העיקרית שלרוב את שפתיי נועלת.
והלב העמוס במילים כה כבד, שוקע מטה למצולות.
במקום לשחות להצילו, שוקע גם גופי כי לרגלי קשורות המשקולות.
האנשים העמוקים ביותר מגיעים למצולות.
אנשים שאיבדו עצמם בתוך ים של מילים ארורות ומיליוני חומות