הפיצרייה של אלי

יש מועקה ענקית בלב
אכזבות תסכולים פחדים
שבא לי לשרוף בטבון
חזק כזה של 400 מעלות
אבל אני לא יודעת איך

אז במקום לשרוף את המועקה
אני שורפת בצקים
שגורמים לי לצרבת מציקה
פיצות פוקאצ'ות כל דבר שמן
שמן שמן ועוד קצת
אני אוכלת ולשתי שניות

אני מצליחה לעשות זום אאוט
מכל הקור הזה
של כל החרדות והפחדים
כל הריבים והכעסים
כי השומן שעוטף לי
את הלב והעורקים והבטן
מחמם אותם

אני אוכלת
לא מודעת לעובדה שאני מתרחקת
מתרחקת מלשחות מהר יותר
מתרחקת מלהרים יותר משקל
מתרחקת משמלת פרום יפה ומנצנצת
מתרחקת ממחמאה של אמא

זה לא קל זה לא קל
וואו כמה בא לי לשרוף את ההסתרות
ההסתרות והשומן
ופתאום אני קולטת שאני שורפת את עצמי

כשהייתי בת 14 ורציתי "עבודה של גדולים"
אמא סדרה לי לעבוד בפיצרייה של אלי
הייתי חוזרת בערב כולי מלאה בכווית
מכנס מלוכלך בקמח וידיים שומניות
לחולצה שלי תמיד היה ריח של עשן
מטבון והסיגריות של אלי

עכשיו
אוי עכשיו
התיישבתי על המדרגה העליונה
בחדר המדרגות המעופש של השכנים ממול
רחוקה ככל האפשר מפנס הרחוב
כולי מלאה בכווית של אנשים מאכזבים
מכנס מלוכלך בקמח וידיים שומניות

אני לאט לאט מבינה שהשעה 12:30 בלילה
המכנס והידיים המטונפות שלי
משמשים לי כאות מלחמה
לכך שלפני 10 דקות
קניתי מגש פיצה בפיצרייה של אלי

עכשיו הוא כבר היה אי שם בבטן
ואני הייתי קבורה אי שם בעולמות החרטה
לחולצה שלי תמיד יהיה ריח של עשן
אבל הפעם זה לא היה מהסיגריות של אלי
זה היה מהסיגריות שלי

כשהייתי בת 14 ורציתי "עבודה של גדולים"
אמא סדרה לי לעבוד בפיצרייה של אלי
אני בת 22 ושום דבר לא השתנה
הכל בגלל שאני אוהבת פיצה
מה לעשות
אני כל כך אוהבת את פיצה