מסעות בטמריה, מסע ראשון/ספר שני: הלורד והגבירה – פרק 9

לפרק הקודם

מסעות בטמריה/ספר שני: הלורד והגבירה – פרק ח'

—
כשהואוזן הולך צ'יפה מגיעה מיד, כשבידה האחת מגש עליו עוף בתנור, אורז וצנימים ובידה השנייה בקבוק יין אדום.
אני נזכרת שמאז המנה האחרונה בכלא טמריה הבירה, לפני שהמלך קוסטום בא, לא אכלתי כלום!
הבטן שלי מתחילה לקרקר בקולות של צפרדע מעונה.
בהתחלה אני מתלבטת אם להתחיל עם היין כדי לעמעם את כל החוויה, אבל מבינה שזה כנראה לא רעיון טוב, אז אני אוכלת מספיק מהאוכל שצ'יפה הביאה כדי לשבוע, אבל לא להתפוצץ- השלב הזה יגיע מאוחר יותר.
בכל זאת, אני שותה כמה לגימות יין ומתענגת על תחושות החום המתפשטת באיבריי.
כשאני מסיימת לזלול, צ'יפה מתחילה לנקות ממני את הלכלוך ואומרת "לורד האוזן אמר לי לספר לך מה שתרצי לדעת על עברו. מה תרצי לדעת?".
"קודם כל, אני אשמח לדעת קצת על אמא שלו," אני עונה. "יש לי כבר דעה עליו ויש לנו סיפור בדוי– אבל עליה אני לא יודעת כלום".
"היא שטלתנית, דיקטטורית ולא אמינה!" צ'יפה מתפרצת בזעם ומבטה יוקד, אבל תוך שנייה היא מביטה לכיוונים שונים בחשש.
כשצ'יפה מבינה שאין אף אחד ששמע אותה היא מוסיפה בשקט "היא טרחה זקנה ואכזרית כלפי אל כל מי שמתחתיה- אפילו כלפי הבן היחיד שלה! יש שמועה שהיא זאת שהרגה את בעלה בשנתו, אבל אין שום הוכחה לכך".
"היא נשמעת נוראית" אני אומרת ומצטמררת.
"יש לה המון כסף, המון כוח ויש אומרים שגם כוח קסם חזק מאוד- יותר משל אשפית!".
"מה שמה?" אני שואלת.
"שמה הוא 'סרינה'" היא יורקת את השם.
אני נזכרת שצ'יפה אמרה לי שהזהות של האוזן כבר מחוקה "צ'יפה… כל התוכנית של האוזן… היא שלו בכלל?".
"התכנית לזכייה בירושה? כן, היא שלו," עונה צ'יפה ומביטה בי בחיוך בלתי מוסבר. "הגבירה סרינה לא סומכת על גברים… בלשון המעטה. היא רוצה להוריש את הונה דרך אשתו של בנה- וכאן את נכנסת לסיפור. התכנית של האוזן היא שתהיה לו אישה-בובה, אישה שבשליטתו והוא יזכה בירושה דרכה".
אני מגחכת.
כל הפוטנציאל הזה- וכנראה אין לי את הזמן לממש אותו.
"אילו כוחות קסם מייחסות לה השמועות?" אני שואלת.
"שליטה ועינוי בגוף האויב," היא מצטמררת. "ראיתי את זה במו עיניי! היא גרמה למישהו לרקוד ללא שליטה בעצמו!".
אני מנסה לא לדמיין את זה- אבל לא מצליחה.
איך אתמודד מול אישה כזאת?
"לא תרצי לדעת כלום על הלורד?" שואלת צ'יפה.
"נראה לי שבאמת כדאי שנעבור נושא," אני אומרת, עדיין מזועזעת. "אז הוא ילד יחיד. מה עוד? אני באמת לא יודעת עליו כלום, חוץ מזה שהוא מנסה להשיג תחושת שליטה כדי לפצות על העובדה שאין לו כזאת".
צ'יפה צוחקת ואז מתחילה לפרט "הוא אוהב לצוד, טוב בסייף, הולך לתחרויות- וזוכה בכל אחת. הציל לא פעם גבירות מיצורים במסעות שיצא אליהם, אך הוא לא אחד שרוצה להתמסד ולכן דחה את חיזוריהן. סרינה יודעת שהוא דוחה את כל אלו שמחזרות אחריו וזאת הסיבה שההצגה צריכה להיות מושלמת ואמינה".
"גבר החלומות שלי" אני אומרת בציניות.
"הוא שתיין לפעמים, אך רק כשהוא מצוברח," אומרת צ'יפה ברעד. "הוא מפונק, אך בטקסים וכדומה מתנהג כלפי חוץ כמו ג'נטלמן"
אני מהנהנת כסימן שהבנתי.
"תרצי לדעת דברים ספציפיים?" שואלת צ'יפה.
אני מרימה כתפיים "יש אירוע כלשהו משמעותי בחייו שאני צריכה לדעת עליו? המוות של אביו אולי?".
לרגע חולפת בי תהייה אם אני צריכה להיות פסיכולוגית, או במקרה של האוזן- פסיכיאטרית.
"הוא עדיין כועס על אימו, חושב שיכלה להגן על אביו בלילה כשמת," מספרת צ'יפה. "אבל אני בטוחה שהגבירה סרינה עצמה היא הרוצחת, המעשה מתאים לאישיות שלה והיא רק הרוויחה מהמוות".
"בן כמה היה האוזן כשמת אביו?" אני מתעניינת.
"אביו של האוזן מת כשהיה בן שבע שנים," עונה צ'יפה ונאנחת. "בזה אני מרחמת עליו".
"אוקיי…" אני אומרת מהורהרת. "האוזן איש של בוקר או ערב? יש לו תחביבים?".
"כמו שסיפרתי לך- הוא שתיין. הוא איש של לילה. ברים, מסיבות, סעודות, ולמרות שהוא לא רוצה להתמסד- לא ממש משנה לו… את יודעת…" צ'יפה מביטה על הרצפה בעצב.
"הוא עשה לך פעם משהו?" אני שואלת בדאגה משולבת בזעזוע ובזעם.
צ'יפה ממשיכה להביט על הרצפה "הייתי אמורה להיות אשתו בפעם הראשונה כשבאה אימו לבקר. זה לא הלך כמצופה, ו…".
באמת תהיתי.
האוזן מוקף בנשים צייתניות ומקסימות, אז איך זה שהוא עוד לא השתחרר מאמא שלו?
"בואי איתי" אני מציעה לה.
"לאן?" צ'יפה מרימה את ראשה ומביטה בחוסר הבנה.
"כשנסיים את כל ההצגה הזאת- בואי איתי, רחוק מכאן" אני מסבירה.
צ'יפה מהרהרת.
"למה שתישארי במקום הזה?" אני דוחקת בה.
"האוזן ירדוף אחרינו!" מסבירה בדאגה. "מה נעשה אם יתפוס אותנו?".
"הוא לא!" אני מנסה להשרות בה, ותוך כדי כך- גם בי, תחושת ביטחון. "אפילו אישה שתרצה להיות איתו הוא לא הצליח למצוא, אז כיצד הוא יצליח לתפוס שתי נשים שלא רוצות שום קשר אליו?".
"כי יש לו אנשים בכל מקום" היא מסבירה.
"אני משאירה את הבחירה בידייך, צ'יפה" אני אומרת בשילוב ידיים.
"בס.. בסדר… אבוא איתך," היא נאנחת. "אבל קודם נעבור את הסיוט הזה שנקרא 'הגבירה סרינה'".
"בסדר גמור," אני עונה ומתמתחת עד כמה שהשמלה נותנת לי. "אני מקווה שאני מוכנה…".
"גם אני מקווה," אומרת צ'יפה תוך כדי שהיא מביטה בחלון המסורג "כי השקיעה מתחילה והגבירה סרינה אמורה להגיע בקרוב".

—

נשמח לקבל תגובות וביקורות כאן או במייל [email protected]

המשך יבוא בפרק 10

מסעות בטמריה/ספר שני: הלורד והגבירה – פרק י'