עולם הרוח- פרק ראשון: בעיות בנפש.

בעודי יושבת בתוך ביתי, בית עץ שכמעט ולא עומד בחוזקה של הרוח הקרה של החורף, השלג כיסה את החלונות וכמעט שום אור לא נכנס אל החדר האפלולי ממילא. חוץ משטיח אריגי ואדום כדם לא היה דבר חוץ מקורות העץ ששימשו כקירות בחדר.
ישבתי באמצעהשטיח האדום, המעוטר בדוגמא עתיקה של פרח באמצע, ועיגולים אחג בתוך השני, רקומים בחוט זהוב. הדוגמא הזו גרמה לחיי להתממר, אך גם להשתנות.
ישבתי ישיבה מזרחית, עייני עצומות. מתרכזת לבהרגיש הכול. את כול האנרגייה הנעה סביבי. את שיערי השחור שנח על גבי, את האנרגיה המצטברת בתוכי ומאיימת לצאת כאנרגייה מוחשית. חשקתי שיינים. מחזיקה את הכעס והאכזבה בפנים. מדחיקה את זה מטה אל הרגליים. מנסה להתרכז במילותיו של אקסי, אקסיולינימיל בשמו המלא. אפילו אני לא מצליחה להגיד אותו!
"תתרכזי בגופך ובהרגשות שלך. הריח והטעם. השיער והנשימה הקרה. הכול! ואז את תראי את הגשר בין שני העולומות." אמר בחיוך של: "את תצליחי סוף סוף אחר אערוף לך את הראש אם הגרזן שלי" לפני שבוע. ועד עכשיו לא הצלחתי לעשות את זה! לא שעכשיו הצלחתי. ניסיתי. שוב, להרגיש את הכול. התחלתי להתעופף, לעלות מעלה ומעלה… עד התקרה, ראשי כמעט נצמד אלייה, אבל הכעס. הכעס הנחית אותי על שטיח הארגמן. הכעס שלט בי וגרם לי לפלוט שאגה, ואיתה גם אש. אש קולחת יצאה מידי שהייתה שלוחה קדימה, האש פגעה בקירות העץ הרעועים ממילא והרסה אותם. השאגה גוועה, ואיתה גם האש. האש שרפה את ביתן האימונים שלי, בפעם המאה. המאסטר שלי, אקסי. עמד בדלת, והסתכל עליי במחיאות כפיים קצובות. יכולתי לדעת שהוא מחייך, למרות שעמדתי בגבי אליו. נשמתי את האוויר הקר, ולרגע יכולתי להתמכר לתחושת הכור הממלאת את ליבי, שלפני רגע כמעט עלה באש.
"אזהרתי אותך, לא לדחוק את הכעס, אלא לשחרר אותו" אומר לי בפעם האלף אקסי. לא הסתובבתי אליו. עדיין רוצה להשעאר עם הקור, שיקח את הכעס החם ממני.
"אבל כול הכבוד לך! זה היה אחד האימונים הכי מרשימים בתחום הזה. של האש כמובן. אש הכעס." הוא נאנח וניגש אליי, עובר בידו בריפרוף על גבי החשוף. ונעמד מולי. עם גבו אל הקור, מבתיר אותו מחממות השכל.
"היי, אתה מסתיר לי את הפריזר" הזזתי אותו בכוח המחשבה.
הוא חזר אל מקומו. מסתכל עליי במבט משועשע.
"מה?!" שאלתי. מבולבלת. לא מבינה מה הולך.
"את מוכנה לזה" מלמל. הוא שם את אצבעו על מצחי, התחלתי למחות אבל עייני נעצמו מעצמן, ומשעתי את החבטה העמומה שאמרה שאני נופלת על שטיח ביתן האימונים