מפחד שתעלמי

היתה זו שעת דמדומים והיא שוב מצאה את עצמה רצה יחפה לעבר היער היא דילגה לה בין הקוצים על השביל של פרחי נרות הלילה .
מרוב שהיתה נסערת לא יכלה להתפעל מיופיים הזוהר על השביל , היא רצה בלי לעצור בין הפרחים מתנשפת , פניה היו רטובות מדמעות היא לא עצרה לרגע עד שהגיעה לעץ האלון הגדול היא ישבה תחתיו כשענפיו מכסים את פניה רק שם היא הרגישה מוגנת היער היה מקום המפלט שלה . היא החלה מתייפחת בדממה.
לאט לאט ירד הערב על היער אבל היא כבר היתה רגילה לחושך הסמיך של הלילה .

צ'ייס ירד לעבר היער הוא היה מבקר שם לעיתים קרובות אבל לרוב בשעות היום , הוא אהב לבלות עם עצמו להתהלך בטבע ,לקרוא ספר מתחת לאיזה עץ, או סתם להשקיף על האופק שעות.
הוא היה נער בן 16 גבוה במקצת ,תלתליו הבהירים כיסו את עיניו התכולות, קו לסתו היה ברור הוא לבש ג'ינס רחבים שכיסו את כפות רגליו הקטנות , היתה לו חולצת פסים זרוקה מתחת למעיל העור הגדול שלבש . בזמן שצ'ייס הלך לאיטו בשביל הפרחים הוא שמע קול יבבות של אדם מתוך היער, בגלל החושך שירד על היער היה קשה לו להבחין ממרחק כזה ולכן הוא התקרב אט אט לכיוון שממנו שמע את הקולות הוא הודהם שראה ילדה קטנה בוכה חרש, היא ישבה מתחת לעץ אלון גדול ועירסלה את ראשה בין רגליה . הוא התקרב בשקט אבל היא לא שמה לב שמישהו נמצא לידה, ורק אחרי כמה דקות היא הרימה את ראשה ועיניהם נפגשו ..