24 ו
נתתי תמיד לאחרים
השתדלתי להיות אוזן קשבת
לתמוך לייעץ לחבק כשצריך
ולפעמים גם סתם לשבת ליד.
בוכה כאב של אחרים
בוכה כאב של חברים,
מכרים, זרים מוחלטים.
בוכה עד שניהיה הכאב שלי
אבל מה עם הסיפור שלי?
מה עם העולם שלי?
נכשלתי במשהו שכל כך האמנתי בו
נכשלתי בדרך שצעדתי בה בביטחון
נכשלתי .
זה פשוט יום אחד מתעוררת להבנה הזאת
ש זה לא זה , זה לא עובד.
ואני מרגישה טיפשה ,
תקועה , באמת באמת באמת האמנתי
בדרך, בעצמי .
איפה הזוהר והאור
איפה השמחה והצחוק
כמה כיף להיות ילדה
פשוט להיות צעירה
כמה נחמדה התמימות
חשבתי שאשתנה חשבתי
שאם הזמן זה ישתפר , החיים.
.
תגובות (0)