גלימות

אני בסלון והטלויזיה דולקת, יש דיון בבית המשפט. לא סתם בית משפט. בגצ. ולא סתם בגצ. הרכב של 11 שופטים.
דלת צדדית קטנה נפתחת וכל האולם נעמד. שיירת שופטים עוטי גלימות צועדים בטור עורפי בשביל הקטן שנמצא בין השולחן הארוך לבין כסאותיהם, ומתיישבים בכסאותיהם בהוד והדר. כמה פאתוס יש בכניסה הזאת, כמה עוצמה.
מאחורי הכסאות שלהם יש קיר. אז המקום היחיד שבו הם יכולים לצעוד הוא בין הכסאות לשולחן. גם האופציה ללכת בין הקיר לכסאות היא בעייתית, כי אז כדי להתיישב בכסא השופטים צריכים לעבור בין שני כסאות צמודים בהליכה צידית. מביך. אין ספק שהפיתרון האלגנטי הוא ללכת בשביל שבין הכסאות לשולחן ופשוט להתיישב.
אבל מי חשב על זה מראש? יכול להיות שהם עשו חזרות לאירוע? או שיש להם מחלקה מיוחדת שמטפלת בדברים האלה? כמו שיש מחלקה משפטית או מחלקת כספים, יש גם מחלקת פאסון ציבורי? 11 פשוטי עם שתפקידם להכנס ולצאת מאולם בית המשפט, לבחון את הדרך הכי מרשימה ובסוף היום להציג את התסריט הסופי לשופטים שמגיעים כמו שחקנים לתיאטרון?
בעיקר מעניין אותי איך הם היו מתמודדים עם סיטואציה שבה שניים מהם קולטים שהם התבלבלו ועכשיו צריכים להחליף כסאות. האם הם היו נדחקים במעבר הצר אחד על פני השני כדי להחליף מקום, בדיוק כמו שפשוטי עם עושים בקולנוע? ומה קורה אם בין השניים שמחליפים מקום יושב שופט שלישי? האם הוא צריך להרים ברכיים לחזה כדי לאפשר להם לעבור? ובהנחה שחלק מהשופטים מבוגרים מדי בשביל אקרובטיקה שכזו, האם האופציה היחידה שלהם תהיה שכולם יחזרו בטור עורפי החוצה דרך הדלת הקטנה, יתארגנו מחדש ואז יכנסו שוב, ורק יתפללו שאף אחד מהצופים לא ישים לב?
ואיך בעצם הם מתארגנים לפני הכניסה לאולם? בכל זאת, 11 שופטים זה לא 3. הם נעמדים בטור מחוץ לדלת והמגה-שופטת מתחילה לסדר אותם "לא, אמנון, אתה היית אחרי רותי, ויהושע ואליהו אתם בקצה ההוא לא בקצה הזה, ומה עם ראובן? חזר מהשירותים? הנה ראובן, יש לך נייר טואלט דבוק לנעל"
הנתבע נלחם על חייו "אני נשבע שהגופה המרוטשת של גרושתי היא רק תוצאה של סשן סאדו שיצא טיפה משליטה, הכל היה בהסכמה, כולל הצתת הגופה והשלכתה במזוודה לירקון" והשופט שם יושב וחושב לעצמו "קלטו לי את הכרס כשנכנסתי?"