דייט לאחר פרידה

ישבנו בבית שלי, הוא שמחק בטלפון שלו, צוהל כול פעם שהוא מצליח לנצח. מלמל מילות סליחה על התנהגותו המטופשת. אבל לא כול כך היה לי אכפת. אני אהבתי אותו. אולי בגלל מוצאו, האיטלקי, או.. אולי בגללש יערו, ומראו החיצוני? לא יודעת. ישבתי מול המחשב, מנחמת ונאנחת בו הזמן. מסתכל על עצמי, במבט נואש. מחכה לדבר מה שיגאל אותי מכך שאני מריגשה כמו מורה שמדברת אל תלמידה. רוצה להתקרב אליו יותר. אולי נשיקה?
פתאום הוא הסתכל עליי במבט של סליחה, במבט עצוב. כאילו הוא רוצה להגיד לי משהו.
הוא התיישב על המיטה הסגולה שלי. הסטתי את שיערו הבלונדיני שנהב הצידה, מסתכלת על עייניו החומות והשואבות.
"הייתה לי פעם חברה" אמר בקול מהוסס, ניגש אל החלון, מסתכל החוצה ואז חוזר אליי. מתיישב שוב על המיטה.
"היו לי שתיים, את ועוד אחת" הוא אמר לי, אחרי שהוא ראה שאני שותקת. לא הייתי בהלם. אים פלא שהייתה לו כבר חברה.
"אני אמרתי לה כן רק כי ריחמתי עלייה" אמר לי, בטון מצטער. חשבתי לעצמי שאולי זה מה שקורה בעצם. שהוא הסכים לי רק בגלל שביקשתי, או בגלל מצבו. אבל זה לא הגיוני1 אמרתי לעצמי, מזכירה לעצמי שהוא לא סיפר לאדם על מערכת היחסים הלא מורכבת- והמגוחכת שלנו. אפילו לא נשיקה.
"ואז ניפרדתי ממנה בצורה סלחנית" הוא אמר… מחזיק את ידיו בכוח. כאילו לא רוצה לעשות משהו. אני לא רציתי שזה יהיה ככה. שיחבק אותי. או משהו! חשבתי שהוא חוזה עתידות, שאולי, אולי הוא יפרד ממני בצורה נחמדה? אני לא ידעתי. ואני לא יודעת גם עכשיו.
"איתך זה לא ככה…."מלמל. חייכתי מתחת לעורי, שלבש ארשת פנים מאוד מוזרה ואדישה. לא אפיינית לי.
הקלה ועצבנות זרמו בעורקי כדם אדום. כאמוגלובין.
צורך.
חייכתי.
"גם לי היה חבר" מלמלתי. הוא נדרך והקשיב. חרש. הרגשתי את רגלו מטופפתי על ריצפת הפרקט.
"והוא זרק אותי, סוג של…" לא רציתי לספר את הסיפור הארוך. הוא הנהן בהבנה.
צלצול פלאפון קטע את השתיקה הנעימה שלנו. היה בה משהו מאוד נעים. רך. אבל פרפרי הבטן שלי העידו על כך שזה לא נגמר.
הסתבר שאביו התקשר להגיד שהוא כבר למטה. יצאנו מהחדר שלי, אני, עפופת זוהר וענני אושר, על כך שהוא הגיע אל ביתי, לבשתי את סנדלי וליוויתי אותו אל קומת הקרקע, לפני שהוא יצא, ובמקום נסתר מאדם, התחילו פרפרי הבטן שלי לשאת פרי. נישקתי אותו על מצחו. הוא לא נראה מופתע. אלא רק… רק שמח, אך מאוכזב. לא מבין.
"ביי…" מלמלתי לאחר שיצא מדלת הזכוכית.
"בייי…" המילה הדהדה בתוכי עוד המון זמן לאחר מכן.