שְׁבִיל הַחָלָ. צפאידים.

מכיתה ב' החלה הנכדה הצעירה להראות נטיות אמנותיות, והוריה רשמו אותה לחוג. שם למדה לפסל דמויות משלה לפי הפנטזיה שלה.
היא פיסלה אותם מפימו – זה משהו כמו פלסטלינה.
מוצרים שניתן לחמם בתנור והם הופכם להיות מוצקים.
חוג היה אחרי שעות הלימודים ואחריו הייתי לקח אותה אלינו, ואז הייתי הראשון שהיא הראתה בגאווה את עבודת היד שלה.
ההתקדמות הייתה ברורה והיא הקדישה את עבודות לבני המשפחה, כך חלק מהם הגיע אלינו.
שנתיים לאחר מכן החלה תקופת הציור.
היא כבר בת 9 וליום הולדתה קיבלה במתנה כן ציור, פלטה וצבעים.
. יום אחד הבן שלי שלח לי תמונה של ציור שציירה
אני לא יכול להגיד שהבנתי מה מתואר בתמונה הזו, אז התחלתי לשאול שאלות.
מתברר שלילה אחד הם היו במכתש ברמון, במדבר הנגב, שם נמצא המצפה.
מדי שנה בעשור הראשון של אוגוסט כדור הארץ עובר מסלול דרך שרידי הענן הראשוני שממנו נוצרו השמש וכל כוכבי הלכת.
ענן זה מכסה חלקית את השמש, מפזר את הקרניים והטמפרטורה על פני כדור הארץ יורדת בכמה מעלות.
אבל, בנוסף, ניתן לצפות במטר מטאורים – לפעמים צפוף יותר, לפעמים פחות.
שם, במכתש, אין הפרעות מתאורת חוץ, וחובבים באים לראות את המראה הנדיר הזה.
הבן הגיעה עם משפחתו, והנכד וחבריו באופן ספונטני, ללא כל הכנה, בידיעה רק שקיימת תופעה זו.
הם אפילו לא נפגשו.
הבן הניח מצעים שסביבו ארוגים, שערו של גמל, שמגנים מפני נחשים ועקרבים על האדמה, שכבו על גבם והביט בשמים עד שכולם נרדמו.
נתזי מטאוריטים אלו מגיעים מאזור קבוצת הכוכבים צפאוס ונקראים צפאידים.
מאוד מרשים!
בהדרגה, התמונה שציירה הנכדה החלה להתבהר.
היא, במחשבותיה, נדדה שם, בין הכוכבים, הערפיליות והגלקסיות, נרדמה, התקדמה והלכה ומעמיקה מההתחלה, מתעוררת, בוחנת את תכונותיה החדשות שרכשה ונרדמת שוב.
מטאוריטים שהבהבו מדי פעם הטרידו את נשמתה הצעירה במשהו בלתי מובן, וזה, היה מספר יוצר משהו, שכבה אחר שכבה, שהופקד בה, ויצר תמונה רוחנית של היקום חסר התחתית.
כן הציור הצליח רק חלקית לתפוס את העומק והעוצמה של התחושות שלה.
רק בהסתכלות על מה שהיא תיארה במשך זמן רב, אפשר היה להרגיש את זה!
היא קראה לציור שלה – שביל החלב.