בחירה
החיים לא מושלמים.
לא מספיק לרצות כדי להגשים.
לפעמים, גם אם מנסים חזק חזק –
זה לא עובד.
לא חשוב כמה התאמנתי בתור ילד, כמה התאמצתי – תמיד נשארתי מאחור. בעיקר בספורט, אבל ממש לא רק. אתה נבחר תמיד אחרון לקבוצה, בכדורגל לעולם לא ימסרו לך את הכדור, תיבחר אחרון לקבוצה במחניים –
ומשם הדרך קצרה להפסיק להתאמץ ופשוט להישאר לבד.
אולי זה מי שאני.
אך גם האחרונים מגיעים בסוף, והזמן לא עצר בשבילי. גיל ההתבגרות מגיע, מביא איתו כעס שמבעיר את דמי. לא אכפת לי מאיפה באתי, מה הגוף שלי צריך, מה הוא יכול, ותוך כמה זמן.
אני אחליט מה הוא יכול.
איך הוא יראה.
מאיפה בא,
ולאן ילך.
…
חשבתי שהכל אפשרי.
חשבתי שהחיים קשים –
אבל אני אנצח.
חשבתי שאם איתאמץ מספיק,
הבור שבתוכי יתמלא.
שאם אין לי זמן לחשוב,
המחשבות ייעלמו.
היום אני יודע,
שזה מסובך.
תגובות (0)