הנערה הזאת היא אני

יש נערה שאני מכירה.

זאת אני, למעשה. אבל יהיה לי יותר נוח לדבר על הכול אם פשוט אומר "יש נערה שאני מכירה".
כי ככה אני לא מרגישה שאני מדברת רק על עצמי. שאולי יש עוד מישהו שם בעולם שחי את החיים האלה ויודע להסביר לי מה לעזאזל אני אמורה לעשות איתם.

בכל מקרה, יש נערה שאני מכירה.

היא לוקחת תרופות נגד חרדה, אבל היא באמת לא רוצה שזה מה שיגדיר אותה.
היא גם עברה דיכאון, אבל היא לא רוצה שגם זה יגדיר אותה. למעשה, היא לא רוצה שמשהו אחד יגדיר אותה, או שמישהו אחר יגדיר אותה.

יש נערה שאני מכירה. היא לומדת לקחת את הזמן כשהיא צריכה אותו. היא עדיין לא יודעת מה היא יכולה לעשות עם המילים שלה, אבל היא כותבת אותן, ומפרסמת אותן, כי היא חושבת שאולי היא באמת לא היחידה שמרגישה ככה לפעמים, ואולי הקריאה של המילים האלו יעזרו לאותם אנשים, בדיוק כמו שלכתוב אותן עוזר לה.

יש נערה שאני מכירה.
היא יודעת לכתוב, ולפעמים היא אוהבת לנגן, ופעם היא אהבה שההגדרה "מתופפת", או "בסיסטית", מגדירה אותה. כי המילים האלה נשמעות מגניבות, וזה דבר שאנשים אוהבים.

הנערה הזאת אוהבת לכתוב שירים, והיא אוהבת להתווכח, ולהיות צודקת, ואז להבין שלא תמיד היא יכולה להיות צודקת.

הנערה הזאת אוהבת לשמוע מוזיקה שאף אחד אחר שומע, ולצחוק בלב על הטעם הנוראי של אנשים אחרים במוזיקה, ואז לחשוב שזה לא תמיד דבר טוב, לאהוב את השירים שאתה אוהב. לא אם אין לך מישהו לחלוק אתו את זה.
יש נערה שאני מכירה, שממש צריכה לפעמים לא להיות לבד. ולא כי היא יודעת שזה רע לה, והיא יודעת, אלא כי היא צריכה שיהיה שם מישהו כדי שהיא תוכל להעמיד פנים שאכפת לו.

היא אוהבת לאכול, ופעם היא שנאה את עצמה על זה. היא עובדת על זה. אבל היא מבינה עד כמה זה קשה כשנראה שהעולם כולו, כולל האנשים שאמורים להיות איתה לא משנה מה, חושבים שזה דבר רע.

הנערה הזאת לומדת לאט. היא מתקדמת לאט. ולפעמים היא מרגישה שהיא לא מתקדמת בכלל. היא צריכה אנשים שיזכירו לה שהיא בסדר. שהיא כאן, ושהיא לא חייבת ללכת, לא משנה מה הקולות בראש אומרים. לא משנה מה אנשים אחרים אומרים.

לנערה הזאת אין הרבה חברים. לנערה הזאת יש דברים שהיא לא יודעת להעריך. אבל היא מודעת לזה, וזה צעד ראשון נחמד, נכון?

יש נערה שאני מכירה. לפעמים היא פוחדת עליי כי אני מכירה אותה. לפעמים היא רוצה שאף אחד לא יתקרב אליה, כי היא חושבת שהרגשות שלה מדבקים. כי הרופאים שלה, והמדענים בעולם חושבים שככה זה.

הנערה הזאת לא טובה בהכול. היא עושה מה שהיא יכולה, ופעם היא לא הבינה שזה בסדר לא לעשות יותר ממה שאתה מסוגל לעשות.

היא לא אוהבת לדבר על עצמה בגוף שלישי. באמת שלא. אבל היא באמת חושבת שזה יכול לעזור לה מידי פעם.

לנערה הזאת יש רגשות. היא רגישה, ופגיעה, ונחושה, וכועסת כשקשה לה להתמודד עם משהו. היא בת אדם. ולפעמים היא ואחרים סביבה נוטים לשכוח את זה. אבל גם על זה היא עובדת.

לנערה הזאת היה פעם בעיות. בעיות שהיא באמת לא הצליחה להתמודד איתן לבד. היא כתבה עליהן, ודיברה עליהן, ולבסוף הבינה שהיא לא מסוגלת לעשות הכול. ושהיא לא צריכה להיות מסוגלת לעשות הכול.

הנערה הזאת שומעת מוזיקה ממש עכשיו, כשהיא כותבת. היא מסכמת את החיים שלה על כמה דפים, דפים ווירטואליים, דפים שהיא לא יודעת אם מישהו יטרח לקרוא.

הנערה הזאת בסדר, למקרה שאתם דואגים. עם השנים היא פחות ופחות דואגת מהכול, כי היא יודעת שהיא לא יכולה לתקן את כל העולם.

הנערה הזאת מוזרה. היא שונה. ולא תמיד היא יודעת מה לעשות עם העובדה הזאת. לא תמיד היא יודעת לאן לפנות, מה לחשוב או מה להרגיש.

אז היא כותבת. כי היא יודעת שבדרך כלשהי זה עושה את הכול פשוט יותר.
הנערה הזאת היא כל מה שאני ארצה להיות ובו זמנית האדם היחיד שאני לעולם לא אוכל לברוח ממנו אם ארצה.

והנערה הזאת? היא מדהימה. היא חכמה, היא מצחיקה, היא מגניבה, היא כועסת, ושוכחת, ולא תמיד יודעת מה היא שווה. אבל היא שווה הכול.

הנערה הזאת, היא אני.

ואם תפגשו אותה פעם, בבקשה תאמרו לה שהיא יותר ממה שהיא חושבת שהיא. כי מידי פעם היא צריכה שמישהו יזכיר לה את זה.

ותודה רבה לדפים, על שהקשיבו.

ותודה לנערה על שהיא מי שהיא.