קללת אדמה – פרק 88

בוקר טוב צוהל ברחוב. הבוקר הגיע, הרופא שיחרר אותי ואת לוקאס, ואנחנו היינו צריכים למצוא את אמה ואת אלכס.
זאת לא הייתה כזאת בעיה, מכיוון שהם עצמם הגיעו לחדר שבו הייתי בבית החולים.
"יש לך אישור." הוא אמר. "אתה אבל צריך לחזור לבית שלך, לא להמשיך את הטיול."
חה. מצחיק שמשהו חשב שאנחנו בטיול.
"אין בעיה." אמרתי.
יצאנו מבית החולים, כאשר היד הימנית שלי חבושה.
הרופא נתן לי הנחיות בדיוק מה לעשות כשאחזור לבית שלי, אז עזבנו את בולוניה והפעם, כאשר עלינו על הרכבת, לא התיישבנו בקרון האחרון כמו טיפשים.
הנסיעה למילאנו הייתה שקטה, רגועה וחסרת בעיות.
"אנחנו במילאנו!" קראה אמה. "איפה חנויות הבגדים?"
"לא!" קרא לוקאס. "לא עכשיו."
אמה לא ענתה לו, אבל רק מהעיניים שלה ידעתי שמה שעובר לה במוח שלה זה :"לחסל את לוקאס ולרוץ לקנות בגדים!" או משהו כזה.
"אתם יודעים, צרמט לא ממש רחוקה מכאן. רק בערך מאה עשרים וחמישה קילומטרים." אמרתי.
"אתה מצפה שנסע עד לשם?" שאל אלכס. "עדיף לחתוך דרך צרפת."
"לא, זאת דרך קיצור." אמרתי.
"לא, אתה סתם לא רוצה לחזור לצרפת." אמר לוקאס בקול נעלב.
"ממתי אתה כזה פטריוט?" שאלתי בתסכול.
"מאז שאתה פטריוט." אמר לוקאס בחיוך.
"בכל מקרה, ממשיכים לשוויץ או עוברים דרך קרפדיון שוב?" שאלתי.
"שמור על הפה שלך." אמר לוקאס.
"אני לא יודעת…" אמרה אמה.
"יש שם שוקולד." אמרתי.
"אנחנו שם!" היא קראה.
הוצאתי ללוקאס לשון.
"אז לוקחים רכבת שוב?" שאל אלכס.
"יש לנו ברירה?" אמר לוקאס.
…
צרמט. Zeremmet. העיר היפה ביותר, בקנטון היפה ביותר, במדינה היפה ביותר ביבשת אירופה בכדור הארץ וביקום. העיר שלי.
רציתי לעבור שם, סתם בשביל לראות אותה שוב. ליהנות מהאוויר הנקי שם. לצרמט אסור להיכנס עם כלי רכב – רק עם רכבים חשמליים מיוחדים, אז נשמרת שם אווירה כפרית נפלאה. מאז ומתמיד אהבתי את המקום הזה, מאז שאני זוכר את עצמי.
"אז מגיעים לבית שלך?" שאל לוקאס.
"לא." אמרתי.
"אז למה רצית בכלל שנעבור כאן בכלל?" שאלה אמה.
"בגלל געגועים." אמרתי.
"אז מה אכפת לך, בוא נבקר בבית שלך. אני רוצה לפגוש את פעוטי." אמרה אמה.
"פעוטי? הוא כבר גדול. בן ארבע." אמרתי.
"הוא עדיין פעוט." אמרה אמה בחיוך.
"כן." אמרתי.
"נו מה אכפת לך, בוא נלך לבית שלך." אמר לוקאס.
"אני מקווה שאבא שלי יסכים." אמרתי.
"הוא יסכים." אמרה אמה.
חייכתי חיוך מתוח.