תוהו ובוהו

אני מנסה לסדר את המחשבות.
לא כל כך יודעת מאיפה להתחיל.
אני עיסה של רגשות, אז גם בהם צריך סדר.
או שלא.
אולי אתן לכאוס את הזמן שלו.
לממלכת התוהו להכות.
כי כולם יודעים הרי,
שרוב הזמן אני בסדר.
אז מה יקרה?
אם אני ממש אבל ממש לא?

רוצה להרחיק אותי ממך.
אפילו לשלושה חודשים.
את משפיעה עליי יותר מידיי.
וזה לא בריא לי.
בחברות האמיצה והכנה שלנו, אני יכולה לעשות משהו כזה.
פשוט להיעלם. ולשים שלט על הדלת.
אולי אם הייתי יודעת שהיית נפגעת,
היה לי קל יותר.
לדעת שהמרחק ממני עושה משהו.

אני מנסה לסדר את הרגשות ולא כל כך הולך לי.
במי לצדד, בי או בך?
הבוגרת שבי או דווקא הילדה שכותבת שורות אלו?

חשבתי שתיכנס בי קלילות בעת כתיבת שורות הטקסט.
יש בי הקלה, כן.
אבל עדיין תוהו ובוהו שלם.
איפה אני?
מי את?
ומה לעזאזל אני אמורה לעשות עכשיו?