נטלי
נטלי מאת ניסו
הכרתיה באקראי, הצצתי ונפעמתי.
ספק אישה, ספק מלאך, נדהמתי.
כסא גלגלים ישבה,לא הבנתי
רוגע, שלווה, חן ועדנה מקרינה
הילת מלאכים, לראשה מרחפת.
באור וזוהר, סביבתה שוטפת.
בחום, אהבה, את הכול עוטפת.
במקום לקבל. מושיטה, יד מלטפת
למה,איך ומתי,רציתי לשאול.
לו רק יכולתי הייתי נותן הכול.
מצרתה זאת אותה לגאול.
אך נאלמתי, כמו ליבי חדל לפעול.
קטונתי אל מול זאת האישה.
גדולתה את נפשי ריגשה.
את מצבה, איך ממשה, ליטשה.
יצאתי נסער מזאת הפגישה.
תגובות (0)