צוּנָאמִי

אֶמְצַע הַבֹּקֶר,
מָתַי אַתָּה מִתְעוֹרֵר
אֲנִי חַיֶּבֶת לָלֶכֶת
לִפְנֵי בּוֹא הִשְׁלַכְתָּ.

יֵשׁ שִׁטָּפוֹן בַּחֶדֶר,
הַזֶּרֶם מַמְשִׁיךְ וְלֹא עוֹצֵר
גַּל גָּדוֹל מֵצִיף אוֹתִי.
מַשֶּׁהוּ מֵצִיק לִי בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים
זֶה לֹא רַק קוֹרֶה לִפְעָמִים.

הַכְּאֵב לֹא מְשַׁחְרֵר,
מִתְגַּבְּרִים הַגְּשָׁמִים
אֲנָשִׁים אוֹמְרִים
שֶׁהַחַיִּים חוֹלְפִים לְיָדָם
הֵם מַרְגִּישִׁים שֶׁהֵם מְפַסְפְסִים.