אנשי החושך…8

"תישאר שמה" אמר צ'אד לסת' בפלאפון , "הכול בסדר צ'אד ? " שאל סת' .
"הכול מצוין שחברה שלך לא תישאר לבד" ענה צ'אד .
"לא רק היא… " אמרה סת' השקט שקרע את הקו אישר את מחשבותיו של סת'.
זואי שכבה במיטתה והביטה באור הירח שהאיר את החדר , השקט גרם לה לחשוב , על אלכס ועל העבר שלה…
"סת' מספיק ! " שמעה זואי את אדל מתחננת בצחוק . זואי חייכה בינה ולבין עצמה ושמחה שאחיותיה מצאו את מה שחיפשו .
אחרי שעת מחשבות נרדמה זואי והחלומות חזרו לייסר אותה .
"אמא זאת את…" אמרה זואי מביטה באימה ביראת כבוד , "ילדה שלי … " אמרה אימה והתיישבה ליד מיטתה מלטפת את פניה של זואי . "את חייבת למצוא דרך להסיר את הקללה זואי שלי " אמרה אימה , זואי הביטה בה בשאלה והתחננה שתסביר לה , "איך אמא? איך אני אמורה להסיר אותה ? . הקרבתי את עצמי בשביל אדל ואמבר , אבל מי ייקח אותה ממני? " שאלה זואי נואשת .
"זואי שלא תעזי להישאר מקוללת שמעת אותי? , את לא לבד! " אמרה אימה ונעלמה .
זואי התעוררה ב10 בבוקר מזיעה ורועדת מקור , היא גילתה שכל גופה כואב .
"זואי איך הגעת לחום הזה?" שאלה אדל מודאגת , עיניה של זואי היו עצומות והיא חייכה חיוך קלוש , "תדאגי שאמבר לא תגיע לכאן , היא בהריון מתקדם ואני לא רוצה שתידבק ממני " .
צ'אד התעורר מוקדם בבוקר והחליט להתאמן על מכשירי הכושר בביתו , הוא כעס על הטלפון שגרם לו להפסיק את ההתעמלות , "כן סת' מה קורה? " שאל מתנשף . "אחי אני צריך טובה " ביקש סת' והמשיך "מסתבר שזואי חולה , החום שלה מגיע ל40 מעלות . היא מסרבת שאני או אדל נעזור לה , אדל אומרת שזואי כזאת . לא אוהבת לקבל עזרה . בקיצור זואי נפנפה אותי ואת אדל לחנות , ולא מרשה לאמבר או לדניאל להתקרב לבית. " הסביר סת' . צ'אד הבין לאן כיוון השיחה הולכת ושתק . "צ'אד אני יודעת שהיא קצת קשה ולא נחמדה , אבל בבקשה אפילו אל תגיד שאתה בבית תשב בסלון תקרא או תצפה בטלוויזיה, רק בשביל שנהיה בטוחות אני ואמבר " אמרה אדל חוטפת את הטלפון . "בסדר . אבל אל תצפו ממני להיות נחמד אליה " אמר ברצינות וניתק . הוא הגיע לביתה בסביבות 1 בצהריים , אדל השאירה לו מפתח מתחת לשטיח והוא נכנס לבית בחופשיות .
"החום שלך מגיע עד לסלון צוענייה " חשב לעצמו צ'אד.
הבית היה מוחשך בעזרת וילונות , הוא הביט מסביב והבין שזואי היא זו שעיצבה את הבית .
הוא עלה במדרגות בשקט והביט בתמונות התלויות , 'ושוב אין תמונות שלך ' אמר לעצמו .
הוא הביט באימה של זואי והבחין בעניים כחולות בהירות כמו של אדל ואמבר , שיערה היה חלק כשל שלושתן אך כהה כשל זואי . הוא הגיע לחדרה של זואי והדלת הייתה סגורה, הוא לא חשב פעמיים ונכנס אל חדרה .
כמו שציפה חדרה היה חשוך , והריח שלה עמד בחדר .
"כשאמרתי שאני לא רוצה ביקורים התכוונתי גם אלייך " אמרה זואי חנוקה .
"את לא במצב של לגרש אותי כרגע " אמר בציניות וחיפש את עיניה בחושך .
"מה קרה בלונדיני אתה לא רואה בחושך ? " שאלה מתגרה , צ'אד המשיך להסתובב בחדר רגוע ואחרי מס' דקות הסיט את הוילון , זואי ציפתה לשמש מסנוורת אך עננים הסתירו את השמים הכחולים , הוא פתח מעט את החלון ורוח קור חזקה נכנסה לחדר . אחרי מס' דקות הוא נעל את החלון והסיט קצת את הוילון כך שיש חושך חלקי .
זואי עצמה את עיניה וניסתה להתרכז בלחמם את עצמה . היא שכבה כששלושה שמיכות עבות מחבקות אותה מכל הצדדים ועדיין הרגישה קפואה למוות.
במפתיע הניח צ'אד יד על מצחה והעביר אותו לצווארה , היא רתחה מחום הבחין , אך עדיין היא רועדת מקור .
הוא ניסה להיזכר מתי נתקל בעבר ומקרה כזה ונזכר .
"מי התגלה אליך בחלום זואי?" שאל , הוא הבחין שהיא הופתעה , זואי פקחה את עיניה והביטה בו המומה , 'אלוהים הוא יותר חכם משחשבתי! ' חשבה לעצמה ועצמה שוב את עיניה .
היא לא ענתה לו וזה הרגיז אותו , כשהבחין שהיא לא מוכנה לשתף פעולה החליט לנקוט.
הוא יצא מחדרה וחזר עם סיר מים קרים ומגבת . בכל פעם שהניח את המגבת אל פניה היא רעדה מקור .
"תפסיק את זה ! אני קופאת מקור " אמרה זואי בכוח ,
הוא הבחין שאזלו כוחותיה לדבר והמשיך והרטיב את פניה במים קרים .
אחרי זמן מה צ'אד היה בטוח שהיא נרדמה הוא התיישב בקצה החדר והביט בה ,
"עם כמה נשים זה עבד צ'אד? " שאלה ,
הוא הופתע שהיא ערה וחייך לעצמו , "יותר ממה שאת מדמיינת " אמר .
היא הוציאה את רגלה מתחת לסמיכה והביט בה .
היא הרימה את מכנס הפיג'מה שלה והוא הבחין בקעקוע הכוכבים על ירך שלה , היא פקחה את עיניה וראתה בעיניו את מה שפחדה לראות .
המתח ביניהם הרג את שניהם , היא הבחינה בעיניו את מה שראתה אצלה.
המשיכה ביניהם חיה וקיימת .
כשהבינה שעשתה טעות הסתובבה זואי בגבה אליו ועצמה את עיניה בחוזקה .
צ'אד יצא מחדר והתיישב בסלון והתפלל לרגע שיצא מהבית הזה .