נסיכים ומלאכים-פרק 9

"אני..לא יכול לדבר."אמר בפניה,גוזר על עצמו שתיקה.
"תקשיב,"פנתה אליו,"אני יודעת שכואב לך.אבל,אתה לוחם.אל תכנע.אתה אוהב אותה?תלחם עלייה!"
"נכנעתי לכאב."אמר,"אבל אני לא מוותר עליה."
"לאן אתה הולך?"שאלה,כשהוא קופץ מהמיטה,ממהר אל סוסו.
"להצהיר בפניה שאני אוהב אותה ולא מוותר עליה!"קרא סורין.
"בהצלחה."נשקה לו על הלחי.
בעוד בטירה,גם קת'רין לא הצליחה להרדם.היא ירדה אל האורוות לסוס שלה,אותו אהבה מאוד.
"קת'רין!"נשמע לפתע קולו שלסורין.
"מה אתה עושה כאן?"שאלה מבחינה בו.
"באתי אלייך."אמר בפנייה,מתקרב אליה.
"מה אתה רוצה ממני?"שאלה,כשהוא אוחז בידה מכניע אותה במבטיו השובים.
"גנבת לי את הלב.קת'רין.אהבתי אותך מהרגע הראשון שראיתי אותך.אין לי כוונה לוותר עלייך."אמר,"אני אלחם למענך.גם אם זה אומר שאצטרך למות.כבר לא אכפת לי."
קת'רין הביטה בו בעיניים מצועפות,כשדמעות זולגות מהן.
"אני מצטערת.."אמרה,בוכה.
"אין לך מושג מה את עושה לי עכשיו.."לחש,מוחה את הדמעות מעיניה.
"סורין,אני,אני..לא יכולה."אמרה,מביטה בו במבט עצוב.
"את פוצעת אותי במבט שלך.."נאנח,נוגע בפניה.."זה כואב."
"אני לא יכולה לספר לדמיאן עלינו.."נאנחה,"לא עכשיו."
"אז מתי?"שאל.."אחרי שכבר תהיי נשואה לו?"
"סורין.."שוב אמרה.
"אני יודע שיש לך רגשות כלפיי.."אמר,מתקרב אליה.
"סורין,לא."קראה,"מה אתה עושה?"
"אל תשקרי לעצמך,קת'רין.אני יודע מה את מרגישה בלב שלך."אמר מתקרב אליה,כשהיא מנסה להתרחק ולהתחמק ממבט עיניו המדהימות.היא חשה לכודה במבטיו.כשעיניו מרצדות ומביטות בה.
"אל תעשה את זה.."בקשה ממנו.
"אני לא מוותר עליך.."אמר,מביט בה בעינים רעבות ולב הולם.
"סורין,"אמרה שוב,מביטה בו במבט עצוב.
"קת'רין,אנא ממך.."התחנן בפניה.
"סורין,מה אתה עושה?"שאלה,כשהוא עומד קרוב אליה,כשהיא חשה בנשימותיו העזות על צווארה.
"ששש.."לחש לה,אט אט מכניע אותה בנשיקה..נכנע בעצמו לתחושה הזו.
שפתיו המדהימות הכניעו את שפתיה,בנשיקה ענוגה וקסומה.
נשיקה שהתפתחה מעל ומעבר.מספר רגעים לאחר מכן מצאו עצמם מתנים אהבים זה לזו.
כשלאחר מכן,שכבו על ערמת חציר,ערומים.אוחזים זה בזו,שהוא משלב ידו בידה.
כשראשה מונח על החזה שלו,סורין ליטף את ראשה בכף ידו השניה.
"אני אוהב אותך.."הוא שוב אמר,נושק לראשה..כשהיא נושקת לחזה שלו.
היא שתקה,אט אט נרדמת,לקול פעימות ליבו שהרגיע אותה.
סורין עטף אותה בזוג כנפיו שהיו כשמיכה מחממת.שכן,הלילות במחיצתו של דמיאן היו לא קלים.
הרבה פעמים,לאחר שנרדם דמיאן לצידה היא עצמה לא היתה נרדמת.
היא חשה מחויבת אליו,אלא שמה שחשה כלפי סורין היה אף עמוק יותר.היה עליה להתעמת עם האמת שלה מול הפנים.
היא שכבה כששערה מונח על החזה שלו ,מלטף אותו,כשהוא נושם ומסניף את ריח הפרחים שנודף משערה הריחני,ומגע עורה בעורו מרגיש כה נעים.
הוא נצר את הרגעים הללו בליבו,לנצח.
כשמאוחר יותר אחז בה בזרועותיו מניח אותה במיטה שלה מבלי שאיש יבחין בכך.הוא הרי מלאך.
כשדמיאן,כלל אינו יודע שאישתו לעתיד,כנראה,מאוהבת אך,לא בו.