אינויאשה – פרק 4 (חלק א')
ייבשתי את השיער לאחר המקלחת החמימה והמרגיעה שעשיתי, איזה כיף להיות שוב בבית..
סבא סיפר לי שהוא סגר את הכניסה של הבאר..
"אף פעם הבאר לא תפתח שוב, על ידי הפתקים הקדושים ששמתי שם היא חסומה לנצח.." אמר לי בשלווה וברוגע תוך שתיית התה שלו..
עליתי לחדרי ונשכבתי על המיטה הרכה והנעימה שלי, איזה רוגע.. כל כך נוח על המיטה שלי ולא על איזה סדין עלוב על רצפת קרש בבקתה ישנה..
זה נראה כאילו אף פעם לא הייתי באמת בעידן אחר, ועברתי את כל הדברים המוזרים האלו..
מעניין מה יורה הזאת רצתה.. בטח גם היא אחרי האבן, גם היא רוצה להגדיל את הכוחות שלה, היא לקחה ממני את הרסיס, בטח אינויאשה ממש יכעס אם הוא ידע את זה..
אבל אינויאשה יכול להסתדר בלעדיי, ככה הוא אמר.. התעצבנתי עליו תוך שניות.. טוב!! זהו אני אשכח ממנו.. בכל מקרה אני לא יכולה לחזור לעולם ההוא אף פעם..
"קגומה" קראה לי אמא מהמטבח "יוקה בטלפון, וזה גם זמן ארוחת הערב, בואי" חייכתי באושר, אני אוהבת את האוכל של אמא.. טוב לחזור לחיים הנורמליים.
ירדתי למטבח.. והלכתי ישירות למגש העמוס באוכל שהיה על השולחן.. יש!! נקניקיות..
"בואו נאכל" חייכתי לעבר כולם.
דחפתי נקניקייה לתוך פי.. כשלפתע דלת המטבח נפתחה ואינויאשה עמד עצבני במיוחד בדלת, כולנו הסתכלנו עליו בפליאה גמורה..
"מי אמר שאת יכולה ללכת הביתה?" אמר לי בעצבים.
"מאיפה הגעת לפה?" שאלתי אותו
"מהבאר" צרח עליי "מאיפה עוד אני יכול להגיע?!"
מהבאר? אבל סבא חסם אותה.
"אל תשקר!!" צעק עליו סבא.. "הפתקים הקדושים שלי חזקים במיוחד.. אי אפשר לפתוח את הבאר"
"פתקים קדושים?" שאל אינויאשה ושלף אחד בידו.. "אתה מתכוון לניירות העלובים האלו?.. הם לא עובדים.."
סבא בכה באכזבה.. הוא באמת מאמין בדברים שלו.
אינויאשה תפס את זרועי וגרר אותי לעבר היציאה "עכשיו בואי איתי" אמר..
התנגדתי לו.. "אני לא רוצה ללכת" צעקתי לו.
"חכה רגע!!" קראה אמא..
היא התקרבה לאינויאשה במהירות.. ונגעה באוזניו "האוזניים שלך אמתיות?" שאלה אותו..
סוטה רץ במהירות לעברנו "גם אני רוצה לנסות"..
"אמא" אמרתי במבוכה "זה לא הזמן לזה.. למרות שגם אני עשיתי את אותו דבר.."
שיער שחור זהר על החליפה האדומה של אינויאשה "השיער.." קראתי בקול..
"איפה?" חיפש אינויאשה..
"אתה לא רואה?" שאלתי אותו..
הוצאתי את השערה שהייתה עליו בידיי.. היא התלפפה סביב ידי וחתכה אותי "זה זז" צרחתי..
"מה קרה?" שאלה אמא ..
"תראו" הראתי להם את השערה שהייתה בידי.. הם רק הביטו בי במבטים תמהים, אף אחד לא רואה את זה?
זה בטח השיער של יורה, היא באמת התפלאה שאני יכולה לראות את זה.. אני חייבת לעצור אותה! שהיא לא תגיע אל המשפחה שלי..
רצתי לכיוון הבאר, פתחתי את הדלתות של הבקתה, ראיתי שערות יוצאים מבפנים.. היא הגיעה..
"הזקנה צדקה" עמד אינויאשה מאחוריי "את יכולה לראות את השערות כמוה"..
"אתה הבאת איתך את זה לפה!! זה נורא" צרחתי עליו..
"קגומה" שמעתי קולות מתקרבים.. סבא וסוטה רצו לכיוון הבקתה..
"אל תתקרבו!!" פקדתי עליהם וסגרתי את הדלתות, אני לא רוצה שהמשפחה שלי תפגע..
אני חייבת לעצור את זה.
יותר ויותר שערות יצאו החוצה.. ועפו ישר לכיווני ברחתי לצד, הם עפו אל אינויאשה..
"מלפניך.." קראתי אליו, הוא קפץ .. זה היה קרוב אליו, כמעט פגע בו.
השערות הגיעו מאחוריו, וקשרו את ידיו ורגליו
"תפתחי קגומה" שמעתי את סבא דופק על הדלת בחוזקה.. הם בטח ממש דואגים..
אינויאשה חתך את השערות שתפסו אותו, אך הם המשיכו לזוז ובאו ישר לכיווני.
ראיתי שערה אחת יוצאת מהבאר נוצצת, זאת השערה הראשית ששולטת על כל השערות האחרות, היא נראית בדיוק כמו השערות שיצאו מהידיים של יורה.
"אינויאשה תחתוך את השערה הזאת" הלכתי לעברו..
"איפה?" הוא ניסה לחתוך באוויר, אך לא הגיע אליה, הוא לא רואה אותה..
תפסתי את השערה ביידים שלי.. "הנה זה.." קרא אינויאשה הוא חתך את השערה עם ציפורניו..
כל שאר השערות התמוססו ברוח..
מוזר, אם יורה הייתה אחרי האבן, אז היא כבר לקחה לי את הרסיס, למה היא ממשיכה לרדוף אחרי? או שהיא לא רודפת אחריי? אולי היא אחרי אינויאשה?
"בוא נלך" קראתי אליו, והתקדמתי לעבר הבאר..
"זה היה שינוי מהיר בדעה שלך.." אמר לי
"אני לא באמת רוצה ללכת" אמרתי לו, אבל אם אני אשאר כאן המשפחה שלי יכולה להיפגע, אני לא אתן זה לקרות!
הרגשתי משהו עוטף אותי, הרמתי את עיניי וראית שאינויאשה שם עליי את החליפה האדומה שלו.
"זה עשוי מפרווה של חולדת האש.. " אמר לי "זה יותר חזק ממגן רגיל"
הוא לא רוצה שאני אפגע? "תו.. תודה" גמגמתי במבוכה.
"נתתי לך בגלל שבאמת נראה כאילו יש לך עור משונה.." אמר לי.
"אתה המשונה מבניינו" התעצבנתי
"לא משנה.." קרא לי וקפץ לקדמת הבאר "בואי"
הנהנתי בראשי, וקפצנו יחד לתוך הבאר היישר בחזרה לעידן הפידואלי..
"תזהר" אמרתי לאינויאשה "יש שיער בכל מקום מחוץ לבאר…"
הוא יצא החוצה בזהירות.. ואני אחריו "את אומרת שיורה הזאת, שדת השיער רודפת אחרינו?" שאל אותי..
"כן" אמרתי בהחלטיות "היא לקחה את רסיס האבן.. ועדיין היא רודפת אחרינו"
"מה אמרת??" צרח "היא לקחה לך את הרסיס?!"
מלא שערות היו בכל מקום חוסמות את הדרך, ראיתי כמה שערות נוצצות, אלו השערות שיוצאות מהידיים של יורה, אז אם נעקוב אחריהם בטח נגיע אליה..
"בדרך הזאת" הוריתי לאינויאשה והצבעתי לכיוון השערות הנוצצות
"טוב" הנהן אינויאשה בראשו..
עליתי על גבו והוא קיפץ ורץ במהירות בכיוון שאני הובלתי אותו..
"אש.." צרח אינויאשה.. הוא עצר ליד מדורה קטנה, היו שם מספר אנשים, חיילים ככל הנראה.. התבוננתי עליהם היטב..
"הראשים שלהם.." צרחתי "חסרים!!"
"הם בטח היו לוחמים" התקרב אליהם אינויאשה ..
הסתכלתי על הרצפה "אל תבכי לי עכשיו שאת רוצה ללכת הביתה" אמר לי אינויאשה.. ראיתי שם אשפת חיצים וקשת, הרמתי אותם בידיי.
"אני חושבת שאני אביא את זה" אמרתי לו בהחלטיות.
אנחנו חייבים להשמיד את יורה במהירות, אחרת עוד ועוד אנשים ימותו.
עליתי חזרה לגבו של אינויאשה והוא המשיך לרוץ..
"החיצים שתירי בטוח לא יפגעו במטרה שלהם" צחק עליי.. איזה חצוף..
"אני אתאמן!!" צרחתי עליו..
"תתאמני?" שאל ..
"כן!! אני אוכיח לך, אני אשתפר.." תפסתי בחוזקה את כנף בגדו.. אני יראה לו שאני מסוגלת.
אינויאשה קפץ על העץ הבא.. "אנחנו קרובים" אמרתי לו השערות הנוצצות התקרבו אחת לשנייה..
העץ נחתך על ידי השערות ונפל על האדמה, אינויאשה קפץ משם במהירות..
הסתכלתי קדימה וראיתי הרבה שערות שחורות עפות ישר לכיוונינו, אינויאשה התחמק מהם על פי הכיוונים שאמרתי לו שהם באות..
הרמתי את ראשי וראיתי שהם הולכות ומתרבות..
"הם רבות מדי" אמרתי לאינויאשה "תשתמש בחוש השמיעה שלך"
"איזה אישה חסרת תועלת את" צרח לעברי.
"הנה זה בא" צרחתי כשראיתי קבוצת שערות עפה לעברנו, אינויאשה ברח ממנה.. קבוצת שערות אחרת תפסה אותו בידו ומשכה אותו, נפלתי מגבו על הרצפה..
"אינויאשה" צרחתי, שערות תפסו אותו מכל צדדיו..
ממולו היה גוש שיער ענק, זה המקום של יורה?!
יורה הופיעה מלמעלה ונעמדה על אחת השערות ..
"כזה טרף כיפי.." אמרה וחייכה לעצמה..
תגובות (1)
תמשיכי!!!!!!!!