להט נעוריי

דֹּק שֶׁל אוֹר חִלְחֵל דֶּרֶךְ אֹבֶךְ לוֹהֵט
מֵטִיל צֵל עָמוּם כְּאִלּוּ מִתְחָרֵט;
לֵמִקְצָב הַוַּלְס אֲנִי רָקַדְתִּי
עַד שֶׁמּוּל דְּמוּתֵךְ עָמַדְתִּי –

עוֹצֵם עֵינַי כְּדֵי לִרְאוֹת הֵיכָן אֲנִי
מְחַפֵּשׂ בָּאֲדָמָה חוּט שֶׁל שָׁנִי.
שְׁבָרִים, שְׁבָרִים, חוֹתְכִים,
בִּנְהַר הַסְּטִיקְס שׁוֹחִים, שׂוֹחִים;

הָלַכְתִּי מִכָּאן
כִּי קוֹל קָרָא –
לִמְצֹא שָׁמַיִם
שֶׁלֹּא מִשְׁתַּנִּים.
הֵד קוֹלְךָ בָּרוּחַ מִתְעַמְעֵם
קוֹבֵר אִתּוֹ אֶת לַהַט נְעוּרַי;

מְגַמְגֵּם אֵלַיִךְ תְּפִלָּה מְגֻשֶּׁמֶת
בַּמָּבוֹךְ הַמִּינוֹטָאוּר מְחַכֶּה –
לֵב דּוֹהֵר אוֹמֵר לִי שֶׁאֲנִי לֹא מֵת,
גַּם אִם מִמַּחֲשָׁבוֹת הוּא מִתְנַקֶּה;

שִׁירַת הַסִּירֵנוֹת קוֹרֵאת לְרַגְלַי..
תְּשׁוּקָה סוֹחֶפֶת אוֹתִי לַמְּצוּלוֹת…
מַשִּׁיל אֶת נַעֲלֵי –
לֹא אַבִּיט אָחוֹר כְּמוֹ אֵשֶׁת לוֹט;

בָּאתִי לְכָאן
כִּי קוֹל קָרָא –
לִמְצֹא שָׁמַיִם
אֲמִתִּיִּים.
הֵד קוֹלָהּ בָּעֵמֶק מִתְחַדֵּד
מֵשִׁיב אֵלַי אֶת לַהַט נְעוּרַי:

לוֹחֵשׁ בְּלִי קוֹל אֶת שְׁמֵךְ,
מְגַשֵּׁשׁ אַחַר לִבֵּךְ,
קְצֵה חוּט..

מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי לָךְ
עָנָה לִי הַשַּׁעַר הַנִּפְתָּח:
נַעֲבֹר בּוֹ בְּחָרָבָה?

הַקּוֹל קָרָא –
וְהָלַכְתִּי.
בּוֹכֶה מוּל הַסֶּלַע.
צָמֵא כְּהֵלֶךְ בַּמִּדְבָּר.
שִׁירָתוֹ שֶׁל לִוְיָתָן רָעֵב,
נִבְלַעַת בְּלַהַט נְעוּרַי.

אֶת שְׁמֵךְ אֲנִי צוֹעֵק –
מְגַשֵּׁשׁ בָּאֲפֵלָה –
קְצֵה חוּט!

יָדֵךְ מוּשֶׁטֶת לְעֶבְרִי
וָאֵדַע כִּי עֵירֹם אֲנִי.
דּוֹחֶפֶת לֵפִּי הַתַּפּוּחַ
וְקוֹרֵאת בְּשֵׁם הָרוּחַ –