האלפרדים

יש הרבה רגעים בחיים שמבליטים את הנטיות ההתנהגותיות של כל אחד מאיתנו. הנטיות הללו לא תמיד מוכרות לסובבים אותנו וייתכן שהקרובים אליכם לא שמו לב לנטיות אלו כלל. ואולי גם אתם לא. אבל ברגעים מסויימים, הנטיות האלה מקבלות במה. אני מדברת על קו גנרי שכולל את הדרך שבה אנחנו מגיבים לאירועים, מתנהלים בתוכם ולוקחים החלטות. מאחר ואני לא מבינה במדעי ההתנהגות דבר וגם לא מעוניינת אך כן מעוניינת לשתף אתכם בחוויה אישית, אקרא לאיש הקטן שיושב בראשי "אלפרד". יש לי יותר מאלפרד אחד. יש את אלפרד האישי, אלפרד המקצועי ואלפרד המשפחתי והיום אני רוצה בעיקר לדבר על הדינאמיקה בינם ואיך אצלי אלפרד האישי מנהל את כל ההצגה של חיי.
האלפרד האישי שלי חושב זמן קצר לפני שהוא מקבל החלטות, גם קטנות וגם גדולות כי הוא מאמין בכוח העיבוד הנפלא של המוח שעוזר לאינטואיציה להתכוונן למקום הנכון עבורו על בסיס הניסיון שצבר. כשהוא מסתכל על משהו חדש שלא התנסה בו הוא אומר "אוקיי, בוא ננסה. מה כבר יכול להיות?". הוא לא שולל כלום אלא אם כן זה פוגע באידיאולוגיה שלו או באחרים. האלפרד שלי אוהב ללמוד אך לא חושש לנטוש ספר באמצע אם הוא לא מוצא אותו מעניין. הוא לא חייב לסיים דברים כי מה שחשוב לו זה היעילות וההנאה. יחד עם זאת אלפרד דיי משימתי. אם תתנו לו 5 דקות וקצת לחץ, הוא ידאג לסגור פינות כי מבחינתו אפילו 30 שניות עד שהמיקרוגל מצפצף הן זמן מצויין לדחוף כלים למדיח. אלפרד חושב בצורה ביקורתית ולא לוקח שום דבר כמובן מאליו לפני שמקבל החלטה וכאשר חבריו צריכים לקבל החלטות בחייהם, הוא משרה עליהם תחושת מסוגלות כפי שהוא מטיל על עצמו. ויותר מכל אלפרד אוהב למקבל. בכל רגע שהוא מצליח למקבל יותר משלושה דברים ביעילות הוא מרגיש כאילו חוגגים לו יום הולדת.
אלפרד המקצועי עובד באותו התחום כבר 11 שנים. אלפרד המשפחתי מפוקס בלטפל בילדים ובכל משק הבית כבר 4 וחצי שנים. עד עכשיו אלפרד האישי היה חמוד. היה אפשר לצבוט לו את הלחיים! אבל בנקודה הזאת ממש, אלפרד האישי מסתכל בשעון ולמרות שהשעון מראה לו 37, הוא רואה 40.
והוא מתחרפן.
אלפרד האישי הוא בחור יעיל. לא אוהב שהזמן מתבזבז, ויותר מכך – מפחד. ה – 40 שאלפרד רואה מכניסים אותו למדרון חלקלק ולא רציונאלי. והוא אפילו כבר רואה מספרים אחרים, 42, 45, 50.. העניינים מתחילים לאבד שליטה. אלפרד האישי מתחיל לכתוב ספרים, הוא מסיים ספר מדע בדיוני, הוא עובד על רעיון לסטארט-אפ, הוא עושה תואר בפילוסופיה, הוא לומד יוניטי ומנסה לייצר משחקי מחשב, הוא כותב שירים ומלחין אותם, הוא לומד סטוריבורד אונליין, ואז הוא מחליט לשמוט את השטיח היציב מתחת לקרקע שלי. הוא מדביק את אלפרד המקצועי בחששות ואלפרד המקצועי מתפטר ממשרתו היציבה והמכניסה סכום מכובד למשק הבית. זו דווקא לא הייתה החלטה קלה אבל אלפרד האישי יודע את דרכו סביב שיכנועים. אלפרד האישי תופס את הכיסא של אלפרד המקצועי ומחפש בשמו עבודה חדשה. הוא מרפרף ללא הפסק בדרישות ובתיאורים של תפקידים שונים, החל מניהול מוצר ועד לקופירייטינג ואומר על כל אחד מהם – "תאכלס נשמע מעניין!". הוא גם לא חושש להגיש קורות חיים בפועל ולהתראיין לכל משרה.
לאחר מכן אלפרד האישי מדביק גם את אלפרד המשפחתי בFOMO הכללי שלו. ואלפרד המשפחתי מנסה להיות יותר נוכח ברגע, לתכנן יותר חופשות, להיות בעל טוב יותר. אלפרד המשפחתי מעצב את הבית, מאמץ חתולה ודואג שהבית יהיה נעים לכולם.
מה שכל האלפרדים שוכחים ובייחוד אלפרד האישי שלי זה שבסוף יש מבצעת אחת לכל המשימות שלהם – אני.
מספר אחד קטן ולא גבוה מדיי, 37, גרם לכל האלפרדים שלי להתחרפן. הדרך שבה בחרתי להגיב לתהליך ההתבגרות הטבעי שלי הייתה התנסות יתר, יריה לכל הכיוונים במקביל, קבלת אינסוף החלטות ללא חשיבה. האלפרד שלי יצא החוצה במלוא תפארתו. שלא תבינו אותי לא נכון. אני אוהבת את האלפרדים שלי עד מוות, אני מניחה שבזכותם לא יהיו לי חרטות כשאהיה בת 80 ואחזיק מקל רועד. בזכותם לא אגיד שום משפט שמתחיל ב – "חבל שלא עשיתי…" אבל הם יכולים להיות דרמטיים וזה מעייף.
עכשיו הגיע הזמן שהאלפרדים ינוחו קצת. מקווה שהם לא יקומו כשהשעון יצלצל שוב.