תהיות

סיפור בהמשכים, מעבר לכך שזהו סיפור חיינו.
מה לנו ולסיפור חיינו, הרי זה לא אנחנו מטווים אותו.
אקח אותו באפלולית הלילה אל תוך התדהמה הגדולה וההמולה, אלחש באוזניו את מילות הקסם שייקחו אותו אל על לשחקים הנשגבים העוטפים כל חלק בגופו הרך והנעים.
האם כך סיפור חייו יכתב?
שמא הכוכבים הזוהרים, המנצנצים מהבהבים לנו לאותות, שימי לב, הם לוחשים עם הרוח. אבל הרוח חולפת על פנינו ולנו אין דבר לעשות מלבד להמשיך את הצעידה אל חיים מלאי השאלות ותהיות.
אז מה זה בעצם שאתה מפחד כל כך ממנו? יש כל כך הרבה דברים אי שם שאנו לא יודעים לאן לפנות ולאן להביט.
לחישות הרעם הקטנות, מרעידות את גופך ואינך יודע לאן פניך מופנות.
שינויי מזג האוויר לוחצים עליך להבין, לגלות את האמת, אך למעשה האמת חבויה בתוכך עמוק וזאת לא תדע ולא תבין לעולם עד אשר ימייך ספורים יהיו.
לעקוב אחר הנולד הבא, הדבר הגדול הבא, ההמצאה החדשה הבאה, החידוש הבא. איזו עוצמה זה מביא איתו. סקרנות לחישות ליבך מוציאות ממך תדהמות מרובות שלא הכרת לפני כן, לעתים מפחידות, לעתים נעימות.
התדע להבדיל מהו אושר עילאי ומהו אושר מזויף?
רצונך הוא לגלות ולחפש? או רצונך להיות ולהשתייך?
אוביל אותך אל השביל הנורא המאיים, אקח אותך אל המסע,
אך צעדיך הם שלך בלבד. צעדיי אינם מתירים עקבות.
זה השביל שלך ללכת בו.
אחכה לך בדממה בסופו אשר יהיה.
ומה תגלה בו ומה יתחדש? האם תשתנה…?
אדם לא נשאר כך לנצח.
תהפוכות הלחישות המרירות משנות אותו למשהו עוצמתי וגדול, מאיים ואוהב גם יחד.
סקרנות של הכוח ועד לאן אפשר למתוח אותו ולא ניתן להגיע עימו יד ביד, שמא אשאיר אותו מאחוריי או ילך לפניי?
רעידות הגוף הבלתי פוסקות מאותן לחישות ליבך אליי, מבפנים ומבחוץ מבעיתות כל חלק בך.
השתנת.
פרנויה רדופת השנים אינה מרפה ותוקפת בשעת הצורך שלה להזנה חייתית, מעוותת ומטורפת.
בחילה נוראית היא מעלה איתה וגורמת לחשוב שזהו סוף השביל.
הוא מתקצר ואתה ממשיך לצעוד בו ומגיעה הרוח עם הכוכבים, עוברת דרכך ומכניסה בך את הכוח שנעלם. מזכירה לך להמשיך לצעוד!
התמשיך?
זכור כי אני מחכה בסופו.
כוחם העליון והנשגב של השמש, השמיים, הכוכבים והירח, דבר בלתי נתפס ובלתי מובן למוחנו הצר מלהכיל.
עוצמה נהדרת מאין כמותה.
מערבולות תולשות שערה שערה מראשנו וגופנו והנה זה מצמיח מחדש שורש נוסף. לעולם לא יגמר.
בורות נפערים בשביל עד לאין רואים ואין אנו רואים את הסוף ובכל זאת נרד בהם מתוקף הגירוד הנוראי הזה, הסקרנות.
שאלת השאלות ותמיהה של דברים שאין אנו נבין לעולם.
תחבק, תקבל, תכיל, תקיא, תתרגז, תכאב, תאהב, תתעצב, תשמח.
ואני אמתין לך
בסוף השביל.
זוכר..?