המציאות עקומה -פרק 8

למחרת בבוקר לקסה התעוררה לפני לונה היה זה היום של הפגישה הראשונה של הנבחרים. היא נכנסה להתקלח ולאחר מכן התקדמה לכיוון כיתה ג במפלס ארבע שם היו אמורים להיפגש לפגישת המועצה. כולם כבר הגיעו והם התיישבו סביב שולחן והחלו לדון על כמה חוקים הדוקים כדי שלא יתגלגלו למצבי אלימות נוספים למקרים שקו יום קודם.
"אני מציע שנארגן כיתת מעצר, אתם יודעים איפה לשים את מי שעשה משהו נגד החוק." הציע ג'ייקוב והסתכל על כל אחד לראות אם יש הסכמה. כולם הנהנו להסכמה ואמרו שזה מעשה נכון לעשות.
"אני מציעה שנקבע זמן לכיבוי אורות, בלתי אפשרי לתת לצעירים להסתובב בשעות מאוחרות." הציעה מילה וכולם הסכימו.
"גם צריך לעשות סדר בזמני הארוחות יש יותר מידי בלאגן." הוסיף תומאס.
צוות הנבחרים ישב למעלה מחמש שעות בדיונים על הסדר החדר, לקסה כרב הייתה עייפה היא קמה והחליטה שייסימו נכון לעכשיו ויכנסו פגישה לעוד כמה ימים כדי לתת זמן להתרגל לחוקים החדשים. כולם הסכימו ובזה אחרי זה הם יצאו מהישיבה כל אחד לדרכו. לקסה שיצאה אחרונה גילתה להפתעתה שלונה חיכתה לה בחוץ.
"המון זמן ישבתם שם." שאלה לו ה כשאלה ללא תשובה.
"כן, היה המון דברים לדבר עליהם." החזירה לקסה ושניהן התקדמו במסדרון וירדו לחדר של לקסה במפלס שלוש. לקסה פיספסה את ארוחת הבוקר אבל היא את ארוחת הצהריים היא לא. אחרי שעברו ונחו בחדר הם יצאו לכיוון חדר האוכל וניםגשו שם עם שאר חברי הנבחרים שבדיוק באותו זמן הסבירו על המצב ומה שיקרה מעטה והלאה. למזלם הגדול הם קיבלו הבנה מצד הנוכחים, אבל לקסה ידעה שזה עניין של זמן עד שמשהו יקרה והיא לא תתן לזה לשבש את הכל.
לאחר ההסברים כולם התיישבו לאכול צהריים לקסה ולונה ישבו ביחד עם שרה ואחיה אהרון באותו שולחן.
"אז איך אתה מרגיש אהרון." שאלה לונה.
"מעולה, תודות לך וללקסה. אני רואה שאתן צוות מעולה וגם כל הזמן ביחד, מה אתן…" שרה נתנה לו בעיטה קטנה מתחת לשולחן.
"אוץ', למה." הוא אמר מכאב.
"זה לא עניינך אהרון." אמרה שרה והמשיכה לאכול.
"זה בסדר, זה לא סוד או משהו. לא ניסינו להסתיר בכלל." אמרה לקסה ולחצה את ידה של לונה.
"סליחה שאני שואל, אבל כמה זמן אתן ביחד." שאל אהרון והסמיק מעט.
"משהו כמו שנה לפני שהכל התחיל." לונה ענתה.
"יחסית טרי." הוסיף.
"אפשר לומר, שנה וקצת אבל זה מרגיש יותר." הפעם לקסה ענתה והסתכלה על לונה.
"וואו יפה. שמח בשבילכן." אמרה לבסוף והמשיך לאכול.
אחרי שסיימו כל אחד הלך לדרכו לקסה ולונה עשו טיול במסדרונות תוך כדי הם דיברו העלו זיכרונות מהעבר, הן פגשו כמה ילדים שהכירו לאורך כל התקופה שהם שהו במעבורת החליפו כמה מילים והמשיכו לדרכם.
"מה את חושבת שיהיה כשנגיע לשם." שאלה לונה וכרכה את זרועה מסביב למותניה של לקסה ונשענה קלות. היא לא כל כך רצתה לדעת מה תהיה התשובה כל מה שרצתה זה להחזיק את לקסה חזק. כל פעם שהיה לה רגע של נפילה היא דמיינה את לקסה. לקסה הייתה העוגן שלה לעמוד שוב בחזרה על הרגליים. היא לא רצתה לעלות את המחשבה הזאת אבל זה קרה לפעמים, מה היא תעשה אם היא תאבד את לקסה.
"תאמת שאין לי מושג, אבל יש בי תקווה שהכל יהיה בסדר." אמרה לקסה והוציאה את לונה מקו המחשבה שלה.
שתיהן בילו את כל הערב בחדר לבד מדברות על העתיד ומה יקרה הלאה. עד שלבסוף לקסה נתנה ללונה נשיקה על המצח ונשכבה לישון.
"לילה טוב לונה." אמרה ועצמה את עיניה.
"לילה טוב." השיבה לונה בפיהוק ונרדמה.
לקסה עצמה את עיניה וניסתה להירדם אך ללא הצלחה. היא שכבה שם בחושך בוהה בחלל החשוך ולא הפסיקה לחשוב על כל מה שדיברו היא ולונה במהלך היום על העתיד שלהם ומה יהיה כשיגיעו לכוכב בסופו של דבר, מה צופן להם שם. היא פחדה כל כך מהרגע שמשהו ישתבש והיא לא תהיה שם כדי לדאוג ללונה בדיוק כמו שהבטיחה.
אחרי שעות של מחשבה היא החליטה שהיא תאמן אותה לא משנה מה צופן העתיד הן יהיו מוכנות, אחרי מחשבות מתישות היא נרדמה.
בבוקר לקסה התעוררה מוקדם התארגנה ולבשה בגדי אימון והלכה להעיר את לונה בשקט שסופי לא תתעורר.
"לונה, קומי." היא ניערה אותה בעדינות.
"ל.. לקסה הכל בסדר, קרה משהו." לונה מצמצה בעיניה וכל מה שראתה הייתה את דמותה המטושטשת של לקסה עד שראייתה החלה להסתדר.
"הכל בסדר, אבל אני צריכה שתבואי איתי עכשיו." לחשה לקסה בשקט.
לונה התרוממה לישיבה ושאלה שוב את לקסה. "את בטוחה שהכל בסדר, למה את ערה בשעה כל כך מוקדמת."
"תבואי איתי ואני אסביר לך הכל." אמרה לקסה והניחה ללונה בגדים כדי שתחליף.
"בסדר רק רגע, אבל את מספר לי הכל שמעת." לונה לקחת את בגדים והתלבשה.
אחרי כמה דקות שתיהן היו בדרכם לחדר האימון שלקסה מצאה באחד הימים, היה זה מעין חדר כושר מאובזר ובסוף החדר היה שטח מצוייד במזרונים שהתאים במיוחד ללימוד לחימה והגנה. לקסה הובילה את הדרך ולונה אחריה.
"עכשיו את מוכנה לספר לי מה קורה." שאלה לונה את לקסה לאחר שנעצרו במרכז המשטח.
"מחשבות טורדניות שבמשך כל הלילה יצא לי לחשוב על מה שדיברנו אתמול גרמו לי להבין, שאין דרך לדעת מה צופן העתיד, במיוחד אחרי שנגיע לכוכב החדש. ייתכן ויקרה משהו שאני לא מסוגלת לחשוב מה. אבל ייתכן ואני לא יהיה שם בשבילך, זאת אומרת שאם יקרה לי משהו, ואז אני לא אהיה שם להגן עלייך. ולכן הבנתי שאת צריכה ללמוד להגן על עצמך למקרה הכי גרוע. המחשבה הזאת מכאיבה לי שאולי תאבדי אותי ותשארי לבד." לקסה הסבירה לה מה פשר המצב ובשפט האחרון הפילה את פניה לרצפה.
לונה חיבקה אותה חזק ואמרה. "אני מבינה למה את חושבת כך, אני חייבת לדעת להגן על עצמי, את צודקת. גם לי יצא לחשוב פעם על כך שאם יקרה לך משהו, אני, אני לא אדע מה לעשות."
"אוקיי אז מהיום נקבע לנו שנתאמן כל יום ככה עד שתהיי מוכנה." לקסה הרימה את פניה אל לונה וחייכה. "עכשיו בואי נתחיל." לקסה הסבירה ללונה איך לעמוד עמידת מוצא איזה אגרופים צריכים לתת ואיך להניף אותם, אחרי הסבר קצר לקסה ולונה נעמדו אחת מול השניה כששתיהן לובשות כפפות איגרוף שלקסה מצאה קודם לכן באחד הארונות.
"אוקיי מוכנה." שאלה לקסה.
"אני חושבת שכן." החזירה לה לונה וחייכה לעברה.
"אז נתחיל ככה תנסי לתת לי כמה אגרופים ממה שלימדתי אותך עכשיו ואני אנסה להגן על עצמי, בסדר." לקסה הסבירה ללונה מה לעשות בתור התחלה. וכך היא עשתה. לונה שלחה לעברה של לקסה אגרוף לכיוון הפנים ולקסה שהייתה מהירה מימנה הדפה אותו מעט הצידה. "אוקיי שוב פעם, תנסי חזק יותר ותפתיעי." דירבנה אותה לקסה להמשיך עוד ועוד. לונה שלחה לעברה שורה של אגרופים מהירים ולקסה הצליחה לעדוף את כולם.
"אוקי עכשיו תורי בסדר, את מוכנה." שאלה לקסה את לונה שעמדה כפופה והתנשמה קלות מהמאמץ.
"כן אני מוכנה." לונה אמרה מנסה להסדיר את הנשימה שלה. היא לא הייתה בנויה למצבים כאלה אבל היא הרגישה שהיא חייבת ללקסה ובמיוחד לעצמה.
שתיהן נעמדו לעמידת מוצא ולקסה התחילה לשלוח אגרופים לעבר לונה. לונה הסתדרה יחסית מעולה היא הצליחה להדוף כמעט את כולם עד שאחד האגרופים הפתיע אותה ולונה לא הצליחה להדוף אותו או להתחמק. האגרוף של לקסה פגע בה קרוב לעין ולונה כשלה ומעדה לאחור. פס של דם החל לזלוג מהגבה שלה.
"לונה, את בסדר, אני מצטערת." לקסה רצה לעברה ונפלה על ברכיה ליד לונה. לונה שכבה ללא הכרה.
"לונה את שומעת אותי תתעוררי תתעוררי, לא התכוונתי." ניסתה לקסה להעיר אותה ללא הצלחה. אך לאחר כמה רגעים לונה החלה לפקוח את עיניה וכאב חד פילח את הצד השמאלי של פניה. היא הרימה את ידה ונגעה בעדינות באיזור העין והרגישה מעין רטיבות. היא הסתכלה על אצבעה וגילתה שזה דם. הגבה שלה נפתחה.
"אוי לונה אני מצטערת זה לא היה בכוונה." אמרה לקסה ותלשה חתיכת בד מהחולצה שלה וניסתה לעצור את הדימום.
"זה בסדר זאת רק שריטה קטנה, אני אחיה." ציחקקה לונה וחייכה.
"אני חושבת שמספיק להיום, נמשיך מחר." אמרה לקסה וניסתה לעצור באותו רגע את הדימום.
"אוקיי נפסיק אם האימון להיום, אבל יש משהו שאני לא רוצה שנפסיק." חייכה לונה לעברה של לקסה כשבדיוק סיימה לכסות את החתך.
"מה." שאלה לקסה.
"את זה…" אמרה לונה ודחפה את לקסה לאחור. לקסה נשכבה על הגב כשלונה נמצאת מעליה מנשקת בעדינות את צווארה ומתקדמת לאט לכל אורך הצוואר עד אל האוזן ולחשה. "אני אוהבת אותך." ונישקה את האוזן שלה. לקסה הרגישה בעננים ובאותו רגע היא באמת לא רצתה להפסיק. היא תפסה את מותניה של לונה ובמהירות היא סובבה את לונה שעכשיו היא רכנה מעליה. "גם אני." ונישקה אותה. משם העניינים החלו להתחמם והן החליטו לעבור למקום פרטי יותר. אז הן עברו מחדר האימון לחדר של לקסה שהיה ריק.
מותשות ומזיעות הן שכבו במיטה מסתכלות אחת לשניה בעיניים למשך כמה רגעים עד שפרצו שתיהן בצחוק. באותו רגע סופי ניכנסה לחדר וכשקלטה את שתיהן היא כיסתה את עיניה. "חשבתן לשים שלט בכניסה מתישהו." שאלה
"או סליחה סופי." אמרה לקסה בעודה לובשת חולצה.
"לא זה בסדר הכל טוב הייתי צריכה להודיע שאני נכנסת." סופי התקדמה לשולחן והתיישבה.
"בוקר טוב סופי." אמרה לונה שעדיין שכבה במיטה.
"בוקר טוב לונה, אני מנחשת שהיה לכן בוקר מעולה." חייכה לעברה.
"אפשר לומר." לונה חייכה והתיישבה במיטה עדיין מכוסה בשמיכה
"לא התכוונתי להפריע, אבל באתי לקרוא לך לקסה, תומאס היה פה וחיפש אותך, בזמן ארוחת הבוקר הם קבעו ישיבה להיום בערב, היה איזשהו מקרה בבוקר ותומאס ביקש ממני להעביר לך את ההודעה כי נעלמת פתאום." סופי אמרה ללקסה אחרי שהיא יצאה מהמקלחת.
"אוקיי תודה סופי, אני אתעדכן עם תומאס בארוחת הצהריים." הודתה לקסה לסופי וזרקה חולצה לעברה של לונה.
"טוב עכשיו שמצאתי אותך אני אמשיך בעיסוקיי." אמרה סופי וקמה מהשולחן ויצאה מהחדר.
"ומה את אומרת שנעשה היום." שאלה לונה תוך כדי שלבשה חולצה.
"אני חושבת שאת יודעת." לקסה נכנסה חזרה למיטה וחיבקה את לונה. שתיהן ישבו למשך עוד כמה דקות ואז החליטו לקום ולצאת מהמיטה כי לא יכלו להישאר שם למשך כל היום למרות שמבחינתן זה היה רעיון מעולה.
ארוחת הצהריים הגיעה לקסה עם לונה לחדר האוכל כששתיהן משלבות ידיים. לקסה אמרה ללונה שהיא כבר תגיע ושתשמור לה מקום ואז הן נפרדו ולונה הלכה לתפוס מקום. בעוד שלקסה התקדמה לכיוונו של תומאס.
"אני רואה שהיה לך בוקר מצויין הבוקר." תומאס אמר כשלקסה התיישבה מולו.
"אפשר לומר, שמעתי שחיפשת אותי." אמרה והסתכלה על לונה.
"כן חיפשתי אותך בארוחת הבוקר ולא היית וסופי אמרה שאת לא בחדר ופשוט נעלמת." הוא אמר ולקח לגימה מהכוס.
"כן בוקר עמוס היה, טוב אז מה קרה תעדכן."היא חזרה להסתכל עליו ושאלה.
"אז ככה מוקדם יותר הבוקר ממש לפני ארוחת הבוקר הייתה קטטה בין שני נערים לא היה ברור על מה אבל הם נלקחו למעצר, אנחנו רוצים לתחקר אותם הערב לבדוק מה הייתה הסיבה." אמר תומאס בקול שרק לקסה תשמע הוא לא רצה לעורר בהלה בקרב כולם החוקים החדשים עדיין טריים וצריך לעבוד בקפידה עליהם.
"אוקי מעולה היום באיזה שעה." שאלה לקסה.
"היום בערב שעה לאחר ארוחת הערב תגיעי לחדר הפרלמנט." אמר תומאס והמשיך לאכול.
"סגור אני אגיע." אמרה לקסה וקמה מהשולחן היא התקדמה לכיוון לונה שחיכתה לה בשולחן עם אהרון, שרה וסופי שהתחילו לאכול.
"טוב אז מה הולך." שאלה לונה את לקסה.
"הלוואי שיכולתי למסור פרטים, עד שלא יתברר מה קרה באמת אני לא יכולה." השיבה לקסה ולקחה ביס מהספגטי החם.
"אני מבינה." החזירה לונה והמשיכה לאכול גם היא
חמשתם אכלו ללא כל דיבורים נוספים היה הרגשה של מתח באוויר ללא כל סיבה. אחרי שסיימו לאכול לונה ולקסה חזרו לחדר לנוח קצת. המתח בין שתיהן כבר רק גבר בכל דקה שעברה. לונה ישבה ובהתה בקיר ללא כל תזוזה ולקסה רשמה כמה דברים במחברת שלה עד שהבחינה בלונה שהייתה חיוורת מעט.
"לונה את מרגישה טוב." שאלה לקסה והתיישבה לידה. "את נראת חיוורת." היא נגעה בזרועה ונרתעה למגע החם. היא מיד הושיטה את ידה לבדוק לה חום וגילתה שהיא קודחת.
"לונה תשכבי רגע. איך את מרגישה, את בוערת." לקסה השכיבה את לונה בעדינות לאחור על המיטה.
"אני מרגישה בסדר גמור רק קצת קר לי." אמרה לונה בקול חלש. לקסה רצה במהירות והביאה מגבת לחה ושמה על המצח של לונה בשביל לקרר אותה מעט.
"לונה אני צריכה שתישארי איתי אוקיי. אל תירדמי עכשיו. תישארי ערה. אני אקרא לתומאס." לקסה לחשה ללונה ורצה מהר לחפש את תומאס היא פגשה את שרה בדרך וביקשה בדחיפות שתרוץ להשגיח על לונה.
"מה קרה לה. היא בסדר." שאלה שרה בזריזות לפני שרצה לחדר של לקסה
"היא קודחת מחום אין לי מושג מה. רק שימי עליה עין ושתישאר ערה עד שאני חוזרת." אמרה לשרה בקושי נושמת היא לא הייה רגועה היא הרגישה את האנדלנין זורם בגופה שגרם לה לחרדה ומתח.
היא מצאה את תומאס יושב באחד החדרים שהיה מאובזר בספות וכמה שולחנות משחק.
"תומאס אתה חייב לבוא דחוף." היא נעצרה לידו מתנשפת.
"מה קרה הכל בסדר." הוא שאל בסקרנות.
"לא. כלום לא בסדר, זאת לונה. היא קודחת מחום." היא לקחה נשימה עמוקה כדי להסדיר את הנשימה ומשכה את ידו קדימה בו." שניהם רצו במסדרונות עד שהגיעו לחדר של לקסה. שרה ישבה על הכיסא ליד המיטה של לונה ומחזיקה את ידה. לקסה ותומאס ניכנסו בריצה אל החדר.
"שרה מה איתה." שאלה לקסה ורצה לעברה.
"אני מצטערת לא הצלחתי להשאיר אותה ערה." שרה נראה עצובה כל כך שלקסה לא כעסה עלייה. "עשית מה שיכלת לעזור תודה." לקסה נעמדה לצידה של לקסה מחזיקה את ידה. עד שלפתע היא אחלה לפרכס.
"לקסה תעזרי לי להיות אותה על הצד." קרא תומס ותפס את רגליה של לונה. לקסה מיהרה לעזור לו ותפסה את זרועה השניה שניהם השכיבו את לונה על הצד כדי למנוע ממנה להיחנק.
"יופי עכשיו תפסי אותה ככה בעדינות שלא תיפול על הריצפה, ולא תחזור לשכב על הגב." אמר תומאס תוך כדי כך שפינה את המיטה והאיזור מחפשים שעלולים לפגוע בה.
לקסה עמדה שם והחזיקה את לונה במשך ארבע דקות והפרכוס נפסק. תומאס הלך להביא אלונקה מהמרפאה בזמן שלקסה ושרה חיכו לו אחרי עשר דקות הוא חזר. ושניהם סחבו אותה אל המרפאה והשכיבו את לונה באחת המיטות.
"איך ידעת מה לעשות." לקסה שאלה את תומאס.
"כשיש זמן פנוי אני לפעמים קורא בטאבלט ולומד קצת. את יודעת למקרי חירום. כמו זה שעכשיו." אמר תומאס והחזיק מולו את הטאבלט מחפש איזשהו טיפול תרופתי לתת.
"תודה לך על העזרה." אמרה לקסה ונעמדה ליד לונה.