DEAR GOD

אלוהים יקר ,
רציתי לך כמה דברים לומר
אהבה היא דבר חזק , אנושי
אך היא שונה איך שאותה אני חוויתי
רציתי לבקש ממך את דרכי להאיר
לתת לי סימן שזה לא מידי מהיר
לדעת כיצד את החיים למנף
איך לתפוס בקרניים ולהתאגרף
תגיד לי כיצד אוכל להפסיק לשנוא
תגיד לי איך אוכל לדעת מתי אתה פה
מתי אתה מקשיב ומתי לא
ספר לי למה אותי חשבת לברוא
תאמר לי למה יש אנשים שלא מקשיבים
לעצמם ובפרט לכל האחרים
הבטתי אל תוך עומק הספרים
ישבתי ,שקדתי וזה לא היה נעים
שרף בכל נגיעה במשך 13 שנים
זה כאב כאילו זרקו עליי אבנים
כאילו היה לי חזיון של שערי גיהינום
ואין לי שום עניין בלהיות אסטרונום
על בסיס יום יומי חוויתי אולטימטום
היו רגעים שזה היה חשוף ועירום
היו רגעים בהם כל מה שרציתי היה למות במקום
וגם ימים שעמדתי בפני הגרדום
כאילו כל חיי הם סרט רחוק שקשה אליו להגיע
כמו בחלומות האלה שרצים במקום ולא מפסיקים להזיע
אז אלוהים יקר ,
היכן מיקומך כשאתה נחוץ?
קשה לך לצאת בחוץ?
איפה היית כשנצרכה הכוונתך?
כשכל חיי עלו באש ללא ברכתך.
איפה היית כשהדמעות שרפו בגרון?
איפה היית כשהתהלכתי עם אות הקלון?
ישבתי ודיברתי , בכיתי התחננתי וכעסתי
אבל כנראה שאותך פספסתי
אז לפחות לי תגלה איך להתמודד עם הכל
לפחות תגיד לי עד כמה עמוק החול
שחיי לא ימשיכו להיות צבועים כתום
ושאדע כיצד לפרק החוצה את האטום
זה שיושב לו בפנים שנים
זה שלוקח הכל פנימה ולא מוכן להפנים
את הטראומות והכאב לי תשאיר ?
האם אין אתה יכול את הכאב להעביר?
כל מה שצריך זה צלילות דעה
כדי לדעת ולהבחין מה טוב לי ומה רע
כל כך הרבה תחפושות ועדויות שקריות
כל כך הרבה שקרים תחת מסכות
אין ספור של תאוריות מסתובבות
כיצד הכל ציירת כמו אומנויות אינסופיות
די לבדידות ,די לכאב
די למוות , דיי לערב
די לבקרים,די למילים
הכל שלך , נשאר לי רק להחלים.