אינויאשה – פרק 3 (חלק א')

עמדתי בתוך נהר קפוא, איזה באסה, אז מה אם זה העידן הפידואלי, למה אין פה מקלחות חמות ונורמליות?!
קר לי!!
נכנסתי כולי לתוך המים בכוח!
קאדה ישבה על האדמה בחוץ ליד אש חמימה ובוערת..
"קגומה אל תכריחי את עצמך, בואי החוצה.." קראה לי.
"לא!! אני כולי מלוכלכת עם דם אני חייבת להתרחץ" אמרתי לה "אני גם לא יכולה להסתכל יותר על השיער המגעיל שלי, אני חייבת לחפוף אותו!!!"
נכנסתי לתוך המים ושחיתי בפנים כשכל מחשבתי נתונה לאבן ארבע הנשמות..
נזכרתי בכל הדברים המוזרים שעברו עליי בימים האחרונים..

אתמול ישבנו בבקתה של קאדה מול האש הבוערת.. החזקתי את חתיכת האבן הזוהרת בידי.
"מה קרה לאבן?" צרח אינויאשה.
"החץ של קגומה פגע באבן, וניפץ אותה לרסיסים.." אמרה קאדה בידענות..
"רסיסי האבן עפו לכל מקום, מספיק שרסיס אחד ייפול בידיים לא נכונות וזה יגרום הרבה צרות" המשיכה להסביר.
זה אשמתי? אני מרגישה אחריות לגבי האבן הזאת..
"קגומה, אינויאשה" פנתה קאדה אל שנינו "אתם חייבים לאחד כוחות ולאסוף את רסיסי האבן כדי להשלים אותה בחזרה!!"
מה?! אני אשתף איתו פעולה?
"תקשיבי טוב מפלצת זקנה" גיחך אינויאשה " אני אחד מהשדים הרעים שמחפשים את האבן…"
קאדה נאנחה עמוקות..
איך אני אאסוף את הרסיסים? אני חייבת ללכת הביתה…
חוץ מזה שאין לי בכלל כוחות, ולא בא לי להתקרב לאינויאשה הזה, הוא כל כך אנוכי.

יצאתי מהנהר אחרי שחייה ממושכת והרמתי את ראשי למעלה, ראיתי את אינויאשה מביט בי במבט סתום!!
אני ערומה.
צרחתי חזק..
מה הוא עושה? "שב" צרחתי בכל כוחי, והכנסתי את רוב גופי בחזרה לנהר, הוא נפל מהגבעה שעליה הוא עמד..
"אינויאשה? אתה כאן.." התפלאה קאדה..
"שכחתי מהשרשרת המעצבנת הזאת" אמר בכעס..
התחבאתי מאחורי שיח עבות.. ושם התלבשתי.
"תתבייש לך.." צרחתי עליו "מציץ ככה.."
"אני לא הצצתי, כל מה שניסיתי זה.." אמר ולא המשיך את המשפט, קאדה המשיכה במקומו "לגנוב את רסיס האבן..נכון?"
"אינויאשה אתה חייב לשתף כוחות עם קגומה, היא מסוגלת לראות את הרסיסים של האבן.. אחרת אין מצב שהאבן תחזור למצבה המקורי" נאנחה קאדה עמוקות.
"אני לא משתף כוחות עם הילדה הטיפשה הזאת" אמר לקאדה..
התקרבתי אליו עם הבגדים המוזרים שקאדה נתנה לי מכנס אדום עד למותניי וחולצה לבנה ענקית בתוכו.. בדיוק כמו שהיא התלבשה.. כנראה אלו הבגדים של כוהנת..
"אתה באמת כל כך שונא אותי אהה?" כעסתי עליו..
הוא רק הביט בי בתמיהה.
כיבסתי את בגדיי בנהר, וניערתי אותם ליד האש של קאדה.. אינויאשה ישב מאחורינו עצבני ביותר..
"מה זה הפרצוף הזה אינויאשה?" שאלה אותו קאדה..
הוא רק שתק, התבוננתי עליו בעצבים, איזה מעצבן השד-אדם הזה..
"קאדה.." יצאה מישהי מהשיחים.. "הבת שלי…" היא גימגמה..
קאדה הלכה לשמוע אותה בצד.. "אני כבר חוזרת" קראה אלינו "אל תריבו" היא הלכה עם האישה הזאת והשאירה אותי ואת אינויאשה לבדינו..
"היי.." קרא לי אינויאשה
"מה?" שאלתי אותו..
"את הולכת להתפשט?" שאל באדישות
דפקתי אבן חזקה על ראשו..
"סוטה אחד.." צרחתי עליו.
"אני לא התכוונתי שתתפשטי סתומה, התכוונתי שתשימי את הבגדים הרגילים שלך עלייך!!" צרח עליי.
"למה? כי ככה אני דומה לקיקיו?" שאלתי אותו בעצבים..
הוא רק הניד את ראשו לצד "לא חשוב" הפטיר בכעס..
הוא ממש ילד, הוא מתנהג כמו ילד בבית ספר יסודי..
"תראה" קראתי אליו "אני לא יכולה לעבוד עם מישהו שכל הזמן מחפש לריב"
"ככה אני מעדיף" אמר "אני רוצה להיות לבד.. "
"אז אתה לא צריך אותי נכון?!" שאלתי.. הלכתי לקחת את הבגדים שלי שהתייבשו בינתיים…
"לאן את הולכת?" שאל
"הביתה!!" אמרתי לו בעצבים, אם הוא לא צריך אותי שיחפש לבד את רסיסי האבן אין לי מה לעשות כאן.
"להתראות" אמרתי לו והלכתי.
"מה הולכת הביתה?! חכי.. היי.." צרח עליי
"השם שלי זה קגומה אם אתה רוצה לקרוא לי" אמרתי לו.
"היי.." קרא לעברי.
"לא קוראים לי 'היי'.." החזרתי לו והמשכתי ללכת ולהתרחק ממנו.
"חכי רגע.." קרא שוב.
"מה? אתה מנסה לעצור אותי?" שאלתי..
"לא, פשוט יש לך רסיס אבן, תביא לי אותו.." הושיט את ידו לעברי..
"אתה מתכוון לזה?" הוצאתי את הבקבוקון שבתוכו שמתי את רסיס האבן..
הוא הנהן בראשו, וחיכה לקבל את הבקבוקון, מה נראה לו?!
"שב" אמרתי בכעס.. הוא נפל על הרצפה..
ואני המשכתי ללכת ולהתרחק..
"אתה לא תקבל את זה.." קראתי לעברו, איזה מעצבן הוא, הוא פשוט לא יכול לקרוא לי בשם שלי..

נעמדתי ליד הבאר היבשה.. מכאן הגעתי לעידן הפידואלי.. אני בטוחה שאני גם יכולה לחזור מכאן לעולם שלי!
התבוננתי לתחתית הבאר, היו שם עצמות, קאדה באמת אמרה שהבאר הזאת מחזיקה את העצמות של השדה המגעילה שהביאה אותי לפה..
יופי, עכשיו אני מפחדת להיכנס לבאר ולחזור הביתה.
מה אני אעשה עכשיו?
התיישבתי על הארץ, והרמתי את ראשי לשמיים.. ראיתי משהו זוהר בחדות וחותך עלה.. מה זה? קמתי והרגשתי משהו חותך את הלחי שלי, יורד לי דם..
ראיתי מלא שערות קשות מסביבי כמו קורי עכביש..
"זה שיער.." אמרתי בקול..
"אז את יכולה לראות אותם?" הרמתי את ראשי וראיתי מישהי עם שיער שחור, ושמלה שחורה קצרה עומדת על השערות, ועשרה שערות יצאו מעשר אצבעותיה..
"אבל להיות מסוגלת לראות זה לא מספיק.." אמרה לי.
"מי את?" צרחתי לעברה.. היא רק חייכה חיוך צדדי קטן!