אני מגניב (?) / (!) … חלק 2

אני יודע שהסיפור הוא אחד הסיפורים המוזרים שאי פעם קראתם. הוא מלא בפניות אלכם כאילו אתם ממש שותפים שלי לכתיבה. ותתכוננו שזה ימשיך להיות ככה, כי אתם עוזרים לי לספר את הסיפור הזה, מי שלא תהיו.
פתאום אני נזכר ששכחתי לספר לכם על השותפים האמיתיים שלי אני גר בדירה גדולה עם עוד שלושה שותפים שני בנים ובת.
אחד הוא כנר קצת בישן. הוא לובש בגדים רגילים כאלה. מה שבדרך כלל כולם לובשים. קשה לי קצת להגדיר את הסטיל שלו. הוא מאוד אוהב טרנדים אבל בדרך כלל מגלה אותם קצת באיחור. הבגדים שלו הם קצת "חד פעמיים" הוא קונה תמיד בזול מאתרים מפוקפקים באינטרנט, והארון שלו מתחלף כלו אחרי חודש וחצי-חודשיים. אנחנו תמיד צוחקים עליו שאין לו חברה, כי הוא אוהב כלבים יותר מנשים. יש לו עדשות, לא מספר כל כך גבוה. וחדר קטן משלו עם דלת אטומה לרעש, מזל כי אחרת הוא היה משגע את כולם.
לשותף השני שלי דווקא יש סטייל מאוד ברור. חולצות עם הדפסים של פרחים, ומכנסיים צמודים בצבעים מבריקים וצעקניים, משהו נורא, סגול או צבעים של מרקרים. הוא תמיד הולך עם כפכפים, גם באמצע החורף. הוא לומד כבר ארבע שנים באוניברסיטה העברית בירושלים. והשנה הוא מסיים תואר ראשון בביולוגיה של התא או משהו כזה. יש לו חברה ג׳ינג׳ית מהממת, עם עיניים כחולות ענקיות וריסים צפופים. היא לומדת משחק כבר שנתיים ב"יורם לוינשטיין" היא הבת שגרה איתנו בדירה, קוראים לה נעמה ואליה אני אחזור בהמשך.
אנחנו גרים ביחד כולנו כבר שמונה שנים. וקוראים לעצמנו חבורת ה D&M. אתם בטוח שואלים. למה D&M ? אז את זה תגלו בהמשך. מבין ארבעתנו אני היחידי שמעשן.
נו? מה אתם חושבים עכשיו? מקווה שהצלחתי לשכנע אותכם שיש לי חיים מגניבים. אבל גם אם לא אין מה לעשות. אני לא מתכוון לשקר בסיפור הזה. טוב, נראה לי בלבלתי אתכם לגמרי. תתכוננו לזה שאתם חייבים להיות מרוכזים. כי אחרת לא תבינו שום דבר מהסיפור המוזר הזה.