אינויאשה – פרק 2 (חלק א')

כל אנשיי הכפר התאספו סביבנו, אינויאשה היה נראה די רציני , הוא הולך לקחת לי את האבן בכוח?
"קגומה, תחזיקי באבן.. אל תביאי אותה לאף אחד!!!" צרחה אליי קאדה..
אינויאשה צרח בחזרה "אני אקח את זה בכוח, במיוחד מהאישה שאת הריח שלה אני שונא!!" והתחיל לרוץ לכיווני..
ברחתי ממנו כל עוד נפשי בי, ונתקעתי בחתיכת עצם של המפלצת הקודמת שרדפה אחריי..
זה היה המזל שלי, כי נפלתי על הרצפה בדיוק כשמעל ראשי אינויאשה העיף את ציפורניו הארוכות, הדבר הזה היה הורג אותי מידית.
"בפעם הבאה אני אפגע בך" אמר בחיוך מרושע..
"אתה לא רציני נכון?!" צרחתי עליו, הרי הוא הציל אותי..
אנשיי הכפר ירו עליו את חיציהם אך הוא רק העיף את החיצים עם השרוול שלו, רץ לעברם וחתך שני עצים שנפלו לכיוונם וגרמו לכולם לברוח לכל עבר.
"מי אתם חושבים שאני? אתם חושבים שתוכלו לחסל אותי בחיצים?" צרח לעברם..
"קאדה מה נעשה" צרח מישהו מהכפר "אולי הכישוף לא היה צריך להישבר, עכשיו אינויאשה יהרוג אותנו."
קאדה הוציאה משהו משרוולה.. "זה למקרה של צרות…"
המשכתי לרוץ כל עוד נפשי בי, לפני שאינויאשה יבוא אליי.
"תכיני את עצמך" צרח וקפץ לעברי, הוא כל כך מהיר, איך אני יכולה לברוח ממנו?
הוא העיף את ציפורניו ופגע באדמה לידי, הכל עף סביבי, וגם אני נסחפתי ברוח, האבן נפלה מידי..
"עכשיו זה שלי"צחק ברשעות, הוא קפץ על עץ ומשם בחזרה אליי
אורות סגולים ורודים הופיעו סביב צווארו ויצרו שרשרת מוזרה, הוא נדהם ולא הבין מה קורה.
"מה זה?" צרח והתבונן על השרשרת בהפתעה.
"קגומה" קראה לי קאדה "תגידי את המילה כדי לאחוז בנשמה של אינויאשה.."
"מה?" לא הבנתי מה זה המילה, ואיך אני בכלל אמורה לאחוז בנשמה שלו, תפסתי את האבן במהירות בידי.
"רק תגידי את המילה שמשעבדת אותו.." צרחה לי קאדה..
המשכתי לרוץ, ודרכתי על אבן שנשברה והפילה אותי לתוך בור ענק, האבן עפה ממני לכיוון גשר, מעל תהום עמוקה שבתחתיתה נהר זורם..
"תשעבדי אותי? טיפשה " קפץ אינויאשה לעברי..
מה אני אמורה לומר כדי לשעבד אותו?
אינויאשה הגיע לאבן שכמעט והתגלגלה לידו, מה אני אגיד? מה אני אגיד?!!
האוזניים שלו נראות לי מוזרות.. אני יודעת..
"שב!!!!!" צרחתי בכל כוחי.. אינויאשה נפל על הארץ בחוזקה ..
"שב… שב… שב…" צרחתי שוב ושוב במלוא גרוני.
"זה עצר אותו" לחשתי בהקלה..
"מה זה ?" צרח בעצבים, וניסה להוריד את השרשרת מגרונו, אך ללא הצלחה השרשרת הייתה עליו בעזרת כישוף..
"זה לא יעזור לך אינויאשה.. הכישוף חזק.." צעקה אליו קאדה
"תשתקי!!" אמר לה "את הראשונה ברשימה שלי.. זקנה"
"המילה" אמרה קאדה באדישות..
ואני התבוננתי בו במבט כועס ואמרתי "שב" הוא נפל שוב, ושבר את קטע הגשר שעליו היה, הוא נפל לתוך הנהר הזורם.
"טוב בואו נחזור לכפר" חייכה קאדה..
הרמתי את האבן בידי, והתבוננתי בנהר שסחף את אינויאשה, איזה מוזר כל מה שאמרתי היה רק שב.

ישבתי בבקתה של קאדה, והיא חבשה לי את הפצע מאתמול.. איי זה כואב לי!
כל הכפריים עבדו בחוץ כדי לתקן את הבקתות מההרס של המפלצת מאתמול.
"כל כך הרבה עבודה לתקן את הבתים" אמרתי לקאדה בתמיהה..
"כן" היא נאנחה "ועכשיו שהאבן גם פה, יהיו עוד הרבה שמבקשים אותה.."
"כמו אתמול.." אמרתי בפחד
"ולא רק שדים, גם אני אנשים שיש בהם רוע ורוצים להגדיל את כוחותיהם יבואו…" אמרה לי בעצב.
התבוננתי על הארץ וראיתי את אינויאשה שוכב על צדו עם הגב אלינו "היי, למה אתה פה בכלל?!" שאלתי אותו בכעס.
"אין מה לדאוג" אמרה קאדה "השרשרת עוצרת אותו, ככה שגם אם הוא קרוב לאבן יש לנו שליטה עליו"
"למה אתה בכלל רוצה את האבן?" שאלתי אותו "אתה מספיק חזק לא?"
"הוא רק חצי שד" אמרה קאדה באדישות.. אינויאשה דפק על הריצפה בחוזקה עם אגרופו, והיא נשברה..
"מפלצת זקנה.." קרא לעבר קאדה.. היא ממש עצבנה אותו עכשיו כנראה..
"מי את חושבת שאת בכלל?" צעק לה.
"אל תדברי כאילו את מכירה אותי שנים"..
"אתה באמת לא מבין" אמרה לו קאדה.. "אני אחותה הקטנה של קיקיו, זאתי ששמה עליך את הכישוף!"
"את הילדה הזאת?" שאל אינויאשה בתמיהה
"כן!! חמישים שנה עברו.. אני התבגרתי" אמרה לו בכעס.
אינויאשה גירד בראשו והתיישב על הרצפה "זה אומר שקיקיו ממש זקנה עכשיו" הפטיר לעברה..
"אנשים מזדקנים כול כך מהר.. ככה זה." אמר.
"קאדה זרקה קרשים לעבר ערימת הקרשים שבאחו "קיקיו מתה" אמרה תוך כדי בעצב.
האוזניים של אינויאשה זזו, כנראה שזה מפריע לו. משהו במבט שלו היה עצוב.
"היא מתה באותו יום שהיא ירתה עליך את החץ המכושף" המשיכה קאדה..
איניואשה גיחך "איזה מזל" הוא נשכב חזרה על הארץ, כדי להראות חוסר עניין.
"לא כל כך מהר.." אמרה לו קאדה..
"קגומה" פנתה אליי "את הגלגול של קיקיו אחותי.."
מה זה אומר?
"זה לא רק המראה שלך והכוחות שלך" המשיכה לומר "את סחבת את האבן בתוכך וזאת העובדה שמוכיחה את זה, את חייבת להגן על האבן!"

התהלכתי ברחבי הכפר, מתבוננת על האבן, קשרתי אותה לצווארי עם חוט.. זה היה נראה כמו תכשיט נחמד לא יותר, אני חייבת להגן על זה?
זה כל כך מגוחך..
התבוננתי על אנשיי הכפר מתווכחים ביניהם על כך שאני גלגול של קיקיו, כולם התכופפו לעברי במחווה של כבוד.
ברחתי משם, איזה פאדיחות.
ראיתי את אינויאשה יושב לו על העץ לבד, היה לי סל מלא באוכל, זרקתי לעברו פרי… הוא תפס אותו למרות שהוא היה עם הגב אליי, חשבתי שזה יפגע בו..
הוא הסתובב אליי..
"בוא אני אתחלק איתך" קראתי לעברו..
"מה זה כל האוכל הזה?" שאל אותי..
"זה הכפריים נתנו לי.. בוא רד למטה נאכל ביחד" אמרתי לו.

ישבתי על הדשא ואינויאשה התיישב לידי על כפות רגליו וידיו ממש כמו כלב, טוב הוא נראה כמו חצי כלב עם האוזניים האלה אני מניחה שאחד ההורים שלו היה שד כלב והשני אדם..
"מה את רוצה?" שאל אותי ברוגז..
"כלום.." אמרתי באדישות תוך כדי אכילת פרי.. "רק.." היססתי אם לשאול אותו או לא.
"אתה לא שונא אותי נכון?"
"בטח שכן!!! מאד!" צרח לעברי.
"היי, אני לא האחת שאתה שונא.. אני קגומה לא קיקיו!!!!" אמרתי לו בעצבים, הוא קפץ חזרה לעץ ונשכב על הענף עם הגב אליי..
"תהיה יותר נחמד אליי, אני לא זאת שאתה אמור לשנוא אני קגומה!!" שיקלוט את זה כבר.
הוא הסתובב אליי וגיחך בזלזול "את סתומה או מה?!" שאל "לא אכפת לי מי את, כל עוד את מחזיקה את האבן ולא נותנת לי את האויבת שלי!!!" צרח
"אוו" אמרתי לו באדישות " אם תתנהג באלימות אני רק יגיד 'שב' ו…" הוא נפל מהעץ על הפרצוף שלו..
"אויי סליחה, לא התכוונתי שתיפול באמת" התנצלתי..