נצחונה- סיפור ליום הזיכרון

אבא, מתי תספר לי סיפורים? שואל הקטן. עוד רגע הוא יהפוך לסנדוויץ'.
אני אספר לך סיפור מופלא. שאף פעם לא סיפרתי. על החבורה הסודית שלי מרעננה. אתה יודע שחוץ מהחברים הרגילים שלי יש לי כמה חברים שמדי פעם היינו יוצאים למשימות חשובות ביותר.
כמו פאוור ריינג'רס?
כן. אבל אמיתיים. פעם, לא לפני הרבה שנים, הלכתי בפארק רעננה, ליד האגם, ופתאום ראיתי באגם רוח שבוכה.
רוח זאת בת?
הרוח הזאת הייתה בת.
היא הייתה עצובה?
כן. התקרבתי אליה כי הרגשתי שזאת רוח טובה שאין מה לפחד ממנה. שאלתי אותה מה קרה. היא אמרה שהיא בצרה צרורה כי יש רוח רעה שרוצה לגרש אותה מהאגם, והיא מפחדת שהיא לא תוכל לנצח אותה.
למה היא חשבה שהיא לא תנצח? הרוח הרעה חזקה ממנה?
כל לילה היא נלחמת ברוח רעה אחרת, כבר המון שנים, היא עייפה וחבולה. היא שאלה אותי אם אוכל לעזור לה. עניתי "בטח, מה צריך לעשות?". היא אמרה שבלילה, כשיתחילו לבעבע בועות באגם זה אומר שהתחיל הקרב הגורלי ואז עלי לעודד אותה ולקרוא בשמה בקול עד שיפסיקו הבועות וצבע המים יכחיל. אם המים יאדימו זה אומר שהפסדנו.
איך קוראים לרוח?
קוראים לה נצחונה. חשבתי שכדאי שאקרא לחבורה הסודית כי המשימה גדולה עלי לבדי, והם התייצבו מיד בלי לשאול שאלות. בחבורה היה את רועי שהכרתי מסניף בני עקיבא. את בנג'י שהיה שכן שלי, את ארי הכרתי דרך אחיו אלי, ואחרון חביב את אליסף. את אליסף הכרתי הכי טוב כי הוא למד איתי גם בבית הספר היסודי וגם בתיכון. נפגשנו בלילה והלכנו לאגם. השקט היה מאוד מרעיש ובדיוק בשעה שמונה המים החלו לבעבע. בהתחלה לאט ואחר בקצב שהתגבר. התחלנו לשיר ולעודד את נצחונה, בהתחלה בהיסוס אך לאט לאט תפסנו ביטחון. אחרי דקות ארוכות המים החלו להאדים, רועי בלי להסס קפץ לתוך השלולית ונעלם. המים נותרו אדומים, כעבור עוד כמה דקות קפצו גם בנג'י וארי ואודם המים החל להעלם, ורק לאחר שקפץ אליסף המים הפכו כחולים לגמרי והנצחון הושג. עמדתי שם, מסתכל על האגם הכחול. ניצחנו חייכתי, קראתי לנצחונה, ולחברים, אבל הם לא ענו, נעלמו, ולא ראיתי אותם יותר.
לאו הם הלכו?
הם שומרים על נצחונה באגם.
זה באמת הסיפור הזה?
אם הסיפור הזה לא היה אמיתי לא היינו כאן כדי לספר עליו.