מי היא?

פרק א'

{מוקדש לחבר קרוב }

חדר בלי דלת,
יושב מול שולחן ועוסק בעיסוקים יום יומיים.
מנסה לארגן את כל החשבונות שלי והזמן חולף מהר מהמצופה וכבר עלי
להתחיל להתארגן לקראת היום שלי בלימודים ולרגע מיותר אחד
תוהה האם גם לי מגיע אהבה?!?
הרגע הזה קצר מאוד כמו היכולת של שקרן פתולוגי לומר אמת אחרי שציין
עובדה פשטנית כמו שהשמש צהובה.
אני יוצא מביתי וסוגר את הדלת.
בין מפגשים רנדומליים שלי עם המין השני,אני תוהה האם גם הן מתחבטות בשאלה
"הכי משמעותית {מבחינתי לפחות}"האם הן ראויות גם לאהבה?
עיני קולטות זוגות דומים כמו יד לכפפה ומנגד קולטות זוגות שהחפיפה שלהם
.נושקת לגובה ים המלח,
ומוצא עצמי תוהה..
כאשר אפגוש "אותה" האם נחזיק ידיים ברחוב,
האם נהיה לזוג מונוטוני ואפור
,או שתהיה סערת רגשות מטורפת ולא נסכים לקחת אחד את השני כמובן מאליו אף פעם!,
האם אני אבחר בה כבחירת ליבי או כפשרה טובה למסלול שהחיים יקציבו לי?.
יומי ממשיך ,מאסתי בהתחבטיות על דברים שקורים לאחרים ולא לי!!.
סוף סוף הלימודים נגמרו להיום,הדרך לביתי במרחק רגלי אך
אני מעדיף להימנע ממפגשים עם אנשים בדרך ובחיוכים שלהם..אסע באוטובוס.
חיוך מזויף לנהג,פגישה עם חבר ילדות שמזמן כבר הבנתי
שאינני מעוניין באינטרקציה עימו אך שוב חיוך מזויף
לאותו אחד שלקח אותה ממני.
אכן,נסיעה קצרה שגבתה מחיר גבוהה מדי.
אין לי כוח לעבודה,אבל לפחות זה יסיח דעתי ממחשבות טורדניות.
נפל בחלקי בזכות העבודה כמעט שעתיים וחצי של שקט.
אני מגיע לביתי מותש פיזית ויותר מכך מותש נפשית,
מעוד יום שערכו שווה מבחינתי כקליפת השום.