ההוריקן של גיל 24

יום הולדת 24 נפל עלי בחוזקה רבה- כאילו נפל משמיים כמו לבנת בטון ישירות על ראשי. הרגשתי סחרחורת רבה, מעדתי ואפילו נפצעתי והרגשתי איך מערבולת של אוויר שהיא החיים עצמם לוקחת אותי ועושה בי כרצונה. אין לי שליטה או בחירה אני קטנה בתוך עולם גדול שחזק ממני. הרי הזמן יעבור והימים יחלפו והדברים שסביבי ימשיכו לקרות ובזה אחר זה הם מכים בי שוב ושוב. הם מפילים אותי לרצפה בעודי מנסה להתרומם. מזכירים לי שנה אחרי שנה שאין לי שליטה על כלום, שום תיכנון לא יעזור ושהנכתב עבורי זה מכבר יקרה בין אם אני רוצה בכך או לא.
ליבי הולם בחוזקה כשאני סוף סוף יוצאת מבעד לסחרחרה וידי רועדות. והינה- משהו חדש קרה לפתע- אותו סיפור שהינני רגילה לעבור שנה אחר שנה באותו החודש מקבל צורה חדשה ואני מגיבה אליו שונה. לא עוד הדחקה והדיפה אלה דמעות גדולות שמציפות את עיני ומתגלגלות על לחיי וקולות של יבבות יוצאים מגרוני ואני- עצובה ומותשת ככל שאהיה- שמחה בחלקי על היכולת לבכות שחזרה אלי לפתע. כמה זה משחרר, כמה נחוץ, איזו יכולת מדהימה יש לנו כבני אדם שחרר את רגשותינו בצורה זו. איש לא יבין איזו מתנה זו- הבכי- עד שייווצר ממנו היכולת לבכות.
שעות אחדות צריכות לעבור עד שאתחיל לעכל את שקרה ברצף שאי אפשר לעצור, ימים אחדים ייקחו לי להפנים, לקבל ולהתחיל לפעול לשינוי ושבועות רבים ייקחו לי על מנת ליישמו. לא ביקשתי זאת- והינה אלפי מטרות שאני צריכה ליישם נכנסו לחיי ונהיו העיקריות בו- גם אם אינני רוצה בהן כלל. לפתע כלום לא משנה יותר והכל הופך להיות שיטחי ומתגמד לנוכח אירועי השבוע. לא ריבי חברות, לא דייטים גרועים או סיפורי בנים חארות משנים לי לפתע ויותר מכך- איני מוצאת את הכוחות להתחיל ולצאת שוב או בכלל כרגע משום שאינני מוצאת את עצמי. חיי בבלגן ואני מבינה כי עלי לסדר אותם שוב על מנת להחזיר לעצמי את הכוחות והסדר. אז אני עושה חשבון עצמי על כל מה שהיה חיי לפני יומולדת 24 ונשבר מאז ובונה את חיי מחדש- לבנה אחר לבנה- עד שנה הבאה שההוריקן יבוא שוב ואירועים קשים יתקפו אותי בזה אחר זה. בעודי מייחלת ששנה הבאה אצליח לבנות את חיי, את משפחתי, את חברי ועצמי בצורה חזקה יותר שתצליח לעבור בהצלחה מיטיבה יותר את ההוריקן של שנה הבאה.