זאת לא אני

זאת לא אני – איריס לוי
פתיח
1
צפירות האמבולנס נשמעו באישון הלילה השעה הייתה קרובה לשלוש בבוקר על האלונקה שכבה בחורה צעירה ויפה כבת 26 מחוסרת הכרה שהייתה מחוברת לחמצן ,הרופא באמבולנס לא הפסיק לרגע מלנסות לייצב את מצבה לאור הממדים הנמוכים .פנייה היו שרוטות ונפוחות, וניכר היה שעברה תאונה קשה, מכונית משטרה ליוותה, את האמבולנס לבית החולים על מנת לפנות את הכביש.
בבית החולים הובילו אותה במהירות לחדר הניתוח בשל פציעתה הקשה. הניתוח התארך מעל למשוער ועבר את שלוש שעות ולאחר שמצבה התייצב .היא הועברה לחדר טיפול נמרץ, עם השגחה צמודה של אחות ורופא. ענבל החלה להתעורר לקול הצפצופים והאור המסנוור מטושטשת עדין מההרדמה הכול התערבב בתוך ראשה הבום של המכונית ,ומחיאות הכפיים. אחות צעירה ניגשה אליה ליטפה את ידה וסיפרה לה ,שהניתוח עבר בשלום, היא ניסתה לדבר אבל מסיכת החמצן והתחבושות על פניה מלבד עיניה העצובות, לא אפשרו לה לדבר.
2
תשואות
הקהל קם על רגליו ומחא כפים צוות השחקנים על הבמה קו קידה שוב ושוב וענבל השחקנית הראשית נקראה שוב ושוב אל הבמה .ההצגה נחלה הצלחה והביקוש היה בשיאו .הבמה התמלאה בזרי פרחים שקיבלו השחקנים מיושבי השורות הראשונות. הקהל החל לצאת ,וענבל ניגשה לחדר האיפור. להסיר את האיפור מפנייה. חבריה להצגה תכננו לצאת לאכול. ענבל הייתה מוכנה להצטרף לחברים ונכנסה למכונית, צחוק וקולות שמחים נשמעו ממנה, עד שלפתע סטתה המכונית מהכביש, בזמן שרכב שנסע ממולם במהירות התנגש בה. כל יושבי הרכב נפצעו, ענבל הייתה מחוסרת הכרה. רכב שעבר בכביש עצר להזמין אמבולנס ומשטרה.
לאחר כשבוע הרופא אמר לה שהיא תעבור למחלקה שיקומית .הדיבור היה קשה לה עדין והדמעות זרמו בשטף אל התחבושות שכיסו את פנייה. בזמן שהחלה לשחזר מה קרה באותו ערב ? מה עם שאר החברים? מה קרה להם. מה מצבם ?
הימים במחלקה השיקומית לא היו קלים התחבושות הוסרו מפנייה מידי יום לקבל טיפול, וכן תרגילי פיזיותרפיה החלו גם הם במקביל ,היא עדין לא אזרה אומץ להביו במראה רק חשבה בלב ,אם תוכל להמשיך להופיע כל השאלות התרוצצו במוחה והעצב שטף אותם. זר פרחים נוסף הגיע מהמעריץ שעדין לא חשף את שמו והיא מסרה אותו לאחיות בקבלה .
.השמועה על התאונה התפרסמה בעיתון, חברות ובני המשפחה הקרובה החלו להגיע לבית החולים וענבל מלבד הוריה ,לא רצתה לקבל אף אחד. סיפרו לה שחבריה טופלו ושוחררו לביתם .תהליך השיקום עבר טוב וענבל התקדמה והחלה כבר ללכת לבד ללא אביזרי עזר .הרופאים היו מרצים מקצב ההתקדמות ,גם בפניה חל שיפור על אף שצלקות ניכרו עדין בפנייה היא לא הסירה את התחבושות גם שהשתחררה הביתה ולא אזרה אומץ להביט במראה.

3
אני או לא
עברו כמעט חודשיים מאז התאונה ,ענבל כבר נאותה לקבל את חבריה ללהקה שדאגו כל העת לשלומה תחבושות עדין כיסו חלק מפנייה על אף שלא היה צורך אבל היא לא הרגישה עדין בטוחה להסיר אותן.
הם דיברו בניהם על חידוש המופע בעוד כחודש והחזרות נקבעו למספר פעמים בשבוע .ענבל השתתפה בחזרות ומצב רוחה עלה במעט, החברים עטפו אותה כל העת ועודדו אותה ואמרו לה שהיא נראית טוב . יום אחד בסיום החזרות בחדר ההלבשה היה מונח זר פרחים –מהמעריץ בנוסף היה רשום–ארצה לפגוש אותך בבית קפה ממול בעוד כחצי שעה ,ענבל כבר חשבה להתעלם אבל השתהתה לרגע מעניין באמת מה הוא רוצה ? והחליטה ללכת לבית הקפה. בידיעה שיש עוד אנשים וזה לא מקום מבודד.
חצי פגישה למחשבה
ענבל נכנסה לבית הקפה בשולחן ממול ישב גבר גבוה וישר שראה אותה קם לעברה פניו היו מחויכות ומצולקות אבל עדין היה נאה .הוא הושיט לה את ידו והציג את עצמו –יוני נעים מאוד –ענבל .
בקשה תשבי הזמין אותה
תודה
שאלה לי אליך-בקשה
למה לא הזדהית בזמן ששלחת את הפרחים ,
רציתי לעורר את סקרנותך,
אבל מה הסיפור מאחורי כל זה ויש ..אני מניחה
כן ענה
לפני כמה שנים עברתי תאונה קשה שפגעה בפניי ובגופי.
עברתי תהליך שיקום ארוך וכואב ,לא רציתי לראות אנשים והסתגרתי בתוך הבית כמה שנים טובות.
הזדהיתי עם הסיפור שלך –כל מה שרציתי היה לעודד אותך שלא תעברי את מה שעבר עליי.
את בחורה יפה ומוכשרת והכול פרוש לפנייך, ענבל השתהתה לרגע ודמעה זלגה מעייניה. ערב המופע התקרב החזרות היו בעיצומן וההתרגשות בשיאה לאחר שכחודשיים לא עלה המופע והכרטיסים נמכרו כולם לכמה ערבים מראש. חברי הלהקה לאות הזדהות עם ענבל החליטו לעטות מסכה בזמן המופע.
הקהל באולם חשב שזה חלק מהמופע החדש עד לרגע שבסיום כל אחד מהשחקנים הסיר את המסכה וכשהגיע תורה של ענבל הם לקחו צעד אחורה, ענבל בלי היסוס הושיטה את ידיה לפנייה הסירה את המסכה, שום סימן לא ניכר עליהם מלבד חיוך יפה ושמח. היא גם שמה לב שבשורה הראשונה ישב יוני מחויך מוחא כפיים.
@איריס לוי כל הזכויות שמורות
24.4.22