אינויאשה – פרק 1 (חלק ב')

קאדה שיחחרה אותי מהחבל שקשרו אותי איתו, ולקחה אותי לבקתה שלה, הכל פה נראה כל כך ישן איפה אני נמצאת?
ישבתי בבקתה של קאדה משפשפת בחוזקה את כפות ידי שכאבו מהקשירה של החבל, היא הגישה לי מרק חם שנראה כל כך טוב, אני באמת רעבה..
"תודה רבה" חייכתי אליה באדיבות, היא באמת נחמדה..
היא אפילו התנצלה על כל מה שהם עשו לי..
"זה טוקיו כאן?" שאלתי..
"טוקיו" התפלאה קאדה "אף פעם לא שמעתי על דבר כזה".
"זה הארץ שלך?" שאלה אותי..
"כן.." אמרתי בהיסוס "אני רוצה לחזור הביתה" לא שאני יודעת איך לעשות את זה.
רעש נוראי הגיע מחוץ לבקתה, רעש של ניפוץ דברים, סוסים צוהלים ואנשים צורחים, אני וקאדה רצנו לכיוון הפתח, וראיתי שוב את החצי האישה המפלצתית הורסת כל חלקה טובה שיש.
לא עוד פעם היא..
"תביאי לי את האבן!!!" צרחה לעברי "תביאי את אבן ארבע הנשמות"..
היא התקרבה אליי במהירות, קאדה קפצה לצד, ואני התכופפתי, היא כמעט העיפה אותי..
"האבן?" שאלה קאדה "יש לך אותה?"..
"אני לא יודעת!!" צרחתי לעברה, אולי סבא שם לי את השטות הזאת שלו בבגדים? איפה זה יכול להיות?
אנשים ניסו לעצור אותה עם חרבות וחיצים אבל היא הרגה אותם בלי בעיה, היא באה אחריי..
"קאדה" צעק מישהו "החיצים שלנו לא עוזרים"
"אנחנו חייבים לזרוק אותה לבאר היבשה" אמרה קאדה לעברו..
"מה זה הבאר היבשה?" שאלתי , קאדה הסבירה לי שזאת הבאר ליד העץ של אינויאשה.. איפה שמצאו אותי.
אינויאשה?
אני אקח אותה לשם!!
רצתי במהירות מתרחקת ואומרת לקאדה שאני אוביל את המפלצת הזאת לבאר..
היא באה אחריי, האם אני אנצל? אמא, סבא.. שמישהו יבוא להציל אותי..
"הצילו" צרחתי בכל כוחי..
משב רוח עבר בתוך ליבי, כמו שני פעימות לב מוזרות.. משהו קורה פה..
היא כבר ממש קרובה אליי, המשכתי לרוץ בתוך היער, ונפלתי למרגלות העץ הקדוש..
"היי.. קיקיו.." שמעתי קול קורא..
עוד פעם קיקיו? מי זאת ?
הרמתי את ראשי, וראיתי את הנער שקאדה קרא לו אינויאשה ער..
"אתה חי?" שאלתי אותי בתמיהה..
הוא לא התייחס לשאלה שלי. "מה את מפחדת ממנה אהה קיקיו, היא פשוטה בשבילך, תשלחי אליה חץ אחד תהרגי אותה כמו שעשית לי!" אמר לי בזלזול.
"אני לא קיקיו" צרחתי לעברו "אתה לא מפסיק לקורא לי קיקיו.. השם שלי זה.." לא הספקתי להגיד לו את שמי והיא כבר הופיעה מאחורינו , אני הולכת למות.
היא כבר עמדה לתפוס אותי כשחיצים נתקעו בה, ניצלתי..
"את חסרת כוח" צעק לעברי אינויאשה.. "מה קרה קיקיו?" נמאס לי מהשם הזה.
טיפסתי על העץ ונעמדתי מולו "אני לא קיקיו!! תבין את זה..
"אני לא טועה בריח הזה" הפנים שלו התכווצו לשנייה .. "באמת אין לך את הריח של קיקיו.." אמר.
"רואה?" חייכתי בניצחון..אני קגומה!!! ק-גו-מה!!!" צרחתי בתוך פניו המזלזלות..
"קיקיו באמת נראתה יותר חכמה, וגם יפה יותר" איזה חוצפן הוא, עמדתי לצרוח עליו את זה ..
אך בדיוק החצי אישה תפסה אותי בידיה המגעילות, תפסתי את השערות של אינויאשה..
"תעזבי אותי" צרחתי לעברה בזמן שאינויאשה צרח לעברי את אותו הדבר בדיוק..
"תביא לי את האבן…" אמרה לי שוב!! אין לי שום אבן שתעזוב אותי כבר..
"תעזבי אותי" צרחתי לעברה שוב, והעפתי את ידי.. שוב יצא אור ורוד וסגול והרחיק אותה ממני, והוריד לה עוד כמה ידיים, בדיוק כמו בבאר..
נפלתי למרגלות העץ מתנשפת ..
היא תפסה אותי עם פיה , הרגשתי דקירה בגוף השיניים שלה כל כך דוקרניות, היא העיפה אותי באוויר, וראיתי משהו יוצא מתוך הגוף שלי ועף לצידי, אבן ורודה ועגולה בדיוק כמו מה שסבא הראה לי בבוקר..
זאת אבן ארבע הנשמות?
נפלתי בחזרה ליד העץ של אינויאשה "תני לי את האבן, מהר" צרח לעברי.. תפסתי את האבן בידי, אך היא הקדימה אותי, היא הידקה אותי בזנבה לאינויאשה..
"שמעתי שיש חצי שד שמחפש את האבן.." צחקה בזלזול, חצי שד? זה מה שהוא? מה זה בכלל חצי שד?
"אני יכול לגמור אותך ברגע" קרא לעברה אינויאשה..
היא צחקה בקולי קולות "מה אתה יכול לעשות אתה תחת כישוף?
היא בלעה את האבן עם הלשון הארוכה והדוחה שלה.. "סוף סוף הכוחות חוזרים אליי" צרחה..
הפרצוף שלה השתנה לסגול עם בועות ורודות עליו, היא נהייתה עוד יותר מפחידה ומגעילה..
היא הידקה אותי לעץ ומחצה אותי.. אני עומדת ליפול..
"היי.." שמעתי קול אדיש, הרמתי את ראשי לעבר אינויאשה "את יכולה להוציא את החץ הזה?" שאל אותי..
קאדה צרחה לי לא לעשות את זה..
"אם אתם רוצים למות בידי השד הזה בבקשה, היא בלעה את האבן.." צרח לעברה..
אני לא מבינה מה הולך פה, אבל דבר אחד אני יודעת!!
תפסתי בידי בחץ ומשכתי אותו כלפי חוצה וצרחתי "אני לא רוצה למות" החץ התמוסס בידי..
ושוב הרגשתי משהו מוזר בלב, ובכל האוויר מסביב, מספר פעימות לב, זה אינויאשה שפעם בעוצמה רבה..
אינויאשה צחק כמו מטורף, והעיף את הזנב שמחץ אותנו וגם אותי מעליו..
הוא התקרב במהירות לשדה וחתך אותה לכמה חתיכות..
הוא ממש חזק..
חתיכה אחת נפלה לידי, וחזרה לזוז "זה שוב זז" צרחתי..
"את חייבת להוציא את האבן מתוכה, אחרת היא תמשיך לחיות" אמרה לי קאדה..
איכס איך אני אגע בדבר המגעיל הזה, מה גם שהחתיכות שלה התחילו לזוז שוב..
"אני רואה את זה שם!" הצבעתי לעבר חתיכה מסוימת, וקאדה הוציאה את האבן בעצמה..
כל החתיכות של המפלצת שהיו באיזור התמוססו לחלוטין ועפו ברוח..
היא הביאה לי את האבן..
"את היחידה שיכולה להחזיק את האבן" אמרה לי
"למה זה היה בגוף שלי" שאלתי תוך כדי שאני מתבוננת באבן שנמצאת בידי "האבן יכולה לתת כוח כל כך חזק לשד.."
"בדיוק" שמעתי את אינויאשה אומר "לאדם אין מה לעשות עם זה.." אמר ברשעות
"אם את לא רוצה להרגיש את הכאב של הציפורניים שלי, תביאי לי את האבן עכשיו!" איים עליי..
ברחתי מהר מאחורי קאדה, הוא לא אמור להיות הגיבור? הרי הוא הציל אותי עכשיו?!