המסע לאמירויות

ערב פסח , הכול טרודים בהכנות לחג, הן המארחים והן האורחים, בברכות קניות ועזרה בהכנות.
אילנה עצמה חשבה : "אמנם הקורונה מאחורינו לפי שעה, הן הכול זמני במציאות שלנו, טוב שהצלחתי לנסוע לאיחוד האמירויות.
זה מקום שלא הייתה בו מעולם והיה נראה לה כחלום מאלף לילה ולילה. היה מתח האם הטיול יתקיים במועד שנקבע, האם יבוטל?, אולי יידחה? שכן המציאות העכשווית היא הדבר הכי משתנה.
בסופו של דבר הגיע היום אחרי דחיות שבדיעבד היו לטובה שכן היו פחות הגבלות.
בדובאי שבה החל הטיול , הכול כל כך גדול, נקי ומסודר למופת. אתרים מעניינים, בנו ערים מודרניות ומשגשגות בלב המדבר. תיירים בלי סוף וכמעט שלא רואים את תושבע המקום. ישנם המוני עובדים זרים שבאו לנסות את מזלם ולהתפרנס בכבוד. רובם חוזרים לארצות מוצאם וברי מזל וידע רב מצליחים להישאר במקום ולהביא את משפחותיהם.
הנפט הביא לתושבים עושר מופלג אבל לפחות ידעו מה לעשות בו, לא רק מבני פאר ; לאס ווגאס ערבית ועוד, אלא מתן שירותי בריאות וחינוך , מה שאנחנו רק יכולים לחלום.
כל אתר הכי בעולם ומעורר התפעלות והשתאות, הכל נקי ומאורגן למופת. ידעו בכל הממון כמובן לגייס בעלי ידע בכדי להפוך את המדבר למדינות עשירות., תוך שמירה על המסורת.
בהפסקות הצהרים הגענו לרוב לקניונים שהם, איך לא?, הגדולים והמפוארים בעולם (גם במחירים) ורוב המטיילים רצים לראות ולקנות מציאות אם יש. אילנה גם היא הסתובבה והסתובבה עד שהחליטה שחבל לה על הרגליים. ראתה בקצה הקניון את המלה קמפינסקי, אמרה בלבה : "אלך לראות ולשאון אם אפשר להיכנס?" התשובה הייתה חיובית. אילנה שמחה כמובן וצילמה כמובן. שאלה אם אפשר להכנס לשירותים וגם כאן נענתה בחיוב.
"איזה פאר ונקיון" ראתה ברזים מצופים בזהב. " זו הזדמנות חד פעמית, לעשות קניות אפשר תמיד, אבל להכנס למלון קמפינסקי באמירויות ולהתפעל מהפאר והעושר הנכון לעשירים ובעלי היכולת, זה נדיר במקומותינו.