מלחמת הקטעים 3
הועלה לאתר ‘סיפורים’ (tale.co.il), תחת שם־העט ‘Twisty’.
כל אתר אחר שמציג תוכן זה – עושה זאת ללא הסכמת הכותב!
קטע ראשון – כתם הדם על המדרכה:
הטיפות הגדולות של הגשם מנסות לשטוף את הכתמים שנותרו. נדמה היה שזה קרה אתמול, עבר חודש. הכתם עוד נשאר ברחוב ושפת התפילה עוד רוחשת בשמך. אני זוכר שראיתי אותך, פנים חסרות הבעה ומצח מבוקע מושכבים על אלנוקה. הם קושרים אותך ועוצרים את התנועה, מעמיסים אותך כפגר למשאית ההובלה, האמבולנס. העיניים שלך פקוחות ולשבריר שנייה התלכדו עם שלי. עיניים כחולות שכבר לא רואות. ואף טיפה לא תזיז את הכתם המבקר אותי כבר שבועות. איך לא עזרתי לך? הגעתי מאוחר מידי, הרבה הרבה מידי. ואני לא מכיר אותך ואתה לא אותי. בעוד חודש, וודאי חודשים כל זה יהפוך לזיכרון רחוק. ומה ישאר? כתם הדם על המדרכה.
מוקדש לזכרו של צבי שטיינמן ז"ל
*************
קטע שני – שברון של חורף:
ריח פרי הדר נישא על גבי הרוחות השקטות. הדשא כבר נעטף בשכבת הטל הראשונה של הבוקר. הטיפות מתופפות על עדן החלון ויוצרות מנגינה של חורף. מגפיים מתכסים בשלולית עכורה כי ילד קופץ בשמחה. השקט נשאר. שקט של חורף.
מרחוק צעקה, זעקת איש כאוב. כלוב הברזל התעקם ומאיים לפצוע בשיניו החשופות את הכלואים בתוכו. צעקות מפה ומשם, מפגוע ונפגע ופוגע שעל כולם מאיים כלוב הברזל, כלובי הברזל. השקט נשבר. רעש של בהלה.
עיינים מרגיעות הופכות לאחוזות טירוף. כמו בן רגע, העולם נשבר ונשמט מטה והכל בפיצוץ חד ואחד. העיניים הטובות והשקטות צועקות, מקללות, זועמות על אותה טעות אנוש, על אותו בן אנוש. אין חמלה. אין שקט. זעקה אחת.
מי יעזור לאותו אומלל שעד רגע קפץ בשלוליות? מי יעזור לאותן עיניים לשוב לתלם? מתי זה יקרה? מתי ננהג בסבלנות? מתי נלמד שלחכות מותר, אבל להרוג אסור? החורף שלי נשבר, והשליטה בכלוב הברזל – נגמר.
תגובות (2)
אני מזועזעת, השקעתי ממש בתגובה ואז זה פשוט מחק לי את כולה.
אשתדל לשחזר.
הסיפור הראשון נתן לי מהכותרת וויב של סיפור אימה או משהו בסגנון ואז גיליתי שזה ממש לא הכיוון, אז, אופסי (?)
*נדמה היה שזה קרה אתמול, עבר חודש. – היה לי קצת קשה לקרוא את זה בלי המילה "אך" בין "אתמול" ל "עבר". המעבר היה לי קצת חד מידי.
(ואולי זאת רק אני, נטו דעה אישית כן).
לגבי הסיפור השני- אני עדיין מנסה להבין למה התכוונת ב "כלוב הברזל". בהתחלה חשבתי שאולי הכוונה לרכב, כי קראתי כבר את ההשוואה הזאת בעבר, אך אני קצת לא בטוחה.
אהבתי את ההתחלה הרגועה שלו ואת התיאורים.
אני חושבת שמה שמעניין בעיניי לגבי הסיפורים זה ששניהם נשמעים כמו משהו אחר לגמרי מהכותרת, ואז תופסים תפנית חדה לכיוון השני.
מה גם שתוך כדי קריאה מתגלה שהם בעצם מדברים על אותו עיקרון.
בקריאה ראשונית אהבתי יותר את הסיפור השני אך עכשיו אני חושבת שדווקא הראשון יותר "מושך" בעיניי. יש בו משהו יותר ברור בכתיבה, יותר כמו תיאור של סיטואציה שאדם נמצא בה ושל המחשבות שלו, יותר מתחבר לקהל הקוראים, אולי.
לעומת הסיפור השני, שההתחלה שלו היתה ממש טובה (עד כמה שאפשר להגיד, כמובן) אך קצת איבד אותי בהמשך שלו והרגשתי שאני יותר מתעמקת על כל פרט קטן במקום יותר "להיות" בקטע ובקריאה.
היי ספיר מה שלומך?
תודה רבה על התגובה שלך. שמח לשמוע שהקטעים משכו את העין ועניינו. אהבתי שגם בתוך התגובה שלך יש את הקונפליקט בין שני הקטעים.
את בהחלט צודקת! שניהם מדברים על אותו עיקרון – טראומה. לא אותה הטראומה אבל שניהם נכתבו בעקבות אירועים שהותירו את חותמם בחיים שלי… בקטע השני "כלוב הברזל "הכוונה לרכב, הופתעתי לגלות שזיהית ושזה דבר ידוע.
מודה לך מאוד על התגובה והמילים החמות, שבת שלום:)