לכל אחד יש סיפור.

לכולם יש סיפור, כל אחד נושא על כתפיו את הסיפור שעיצב את האישיות שלו, ההתנהגות שלו, הסיפור ששינה לו את החיים.
לכולם יש את הסיפור הזה שבעקבותיו חייהם השתנו מן הקצה לקצה, שגרם להם להבין משהו או לאבד משהו.
לי אין סיפור, מעולם לא הייתי במצבי קיצור, מעולם לא שיניתי משהו בעצמי ומעולם לא הייתי צריכה לשנות את הסביבה שלי או המקום שלי. האמת? אין דבר מפחיד מהעובדה שאין לי סיפור, המחשבה הזו גורמת לי לצמרמורות וכאבי ראש.
העובדה שאין לי סיפור אומרת שהוא יגיע בהמשך, במקום שאני אהיה לא מוכנה אליו- הוא יתפוס אותי וירוקן אותי מהאוויר. הסיפור הזה יטלטל אותי וישאיר אותי ריקה, וככל שעובר הזמן בחיים הבעיות נהיית גדולות יותר ומפחידות יותר, הסיפור שלי לא יהיה- "הילד הזה הרביץ לי בגן", הוא יהיה משמעותי יותר, שורף יותר, חונק יותר.
אז אני מפחדת מהסיפור שלי, מהמסע שאעבור בהמשך, ממה שיגרום לי להבין או לשנות את חיי.
פשוט מפחדת.