~בדרך אלייך~ 4 (ערוך)
היא התרוממה וסידרה את השיער מאחורי האוזניים "היי דידוש" חייך אליה ברכות. הוא הביט בה, והיא זכרה שתמיד כששתה זה היה גורם לו להיות יותר פגיע, יותר כנה, המחיצות שלו היו נפרצות. "דניאל אתה.." בוהה בי רצתה לומר. הוא הסיט את המבט באחת "סליחה אני… לא ראיתי אותך הרבה זמן ו…" הוא גחח בכאב "כנראה שהתגעגעתי אלייך." היא הנידה בראשה וחיפשה את הפלאפון "לא דני אל תעשה את זה.." היא מצאה את הטלפון ובאה להתרומם. הוא תפס בידה והביט בה "בבקשה דקלה שבי רגע" היא הביטה בו וזכרונות התחילו להציף אותה. הטיול הראשון שלהם יחד לאילת, השייט הרומנטי שהוא ארגן רק לו ולה. הארוחה המפנקת לאור נרות. נזכרה איך עזר לה ללמוד למבחנים בי"ב, נזכרה איך כשאבא שלו נפטר הוא היה שברירי ומחבק אותה חזק ברגעי שבר. נזכרה בלילות שישנו מחובקים במרפסת שלו. נזכרה והרגישה גם היא געגוע. "דידוש" החזיק לה את היד וחשב כמה היא רכה, הוא הביט בה בעניים ונעמד "אני עשיתי טעות, עשיתי טעות" הוא החזיק אותה וקירב אותה אליו, היא התנגדה מעט מה שהציב אותם עומדים זה מול זה, לא נוגעים אבל קרובים מספיק לגרום לה להתגעגע למגע שלו "שנפרדנו הייתי צריך לרדוף אחרייך, הייתי צריך להלחם על הקשר שלנו.." היא הריחה את הבושם הזה שהיא כל כך אוהבת, ועוד משהו שפחות אהבה. ידיו היו על מותניה והיא הביטה בעיניו. בעיניים שהכירה כל כך טוב. היא הבינה שבנוסף לשיכור הוא גם מסטול. וזה הכעיס אותה, הציף בה זכרונות שרצתה לשכוח. ועדיין.. הוא היה נראה כל כך טוב בחליפה הזו, והיא לא יודעת אם זה האלכוהול או הוא אבל היא התחילה להתבלבל לגמרי.
"אחמ אחמ" שמעה קחקוח גרון קולני ומכוון. הוא הבין שזו סוף השיחה שלהם. עזב אותה, והצטער שלא הספיק לומר מה שרצה, הצטער שהיה מסטול מידי. "דידוש אני צריכה את העזרה שלך" שמעה את מיכל דורשת. דקלה הביטה בו כשהתרחקה. "להתראות דניאל" אמרה בפעם השניה בערב.
"מה את עושה דידוש?" הם המשיכו ללכת "דידוש לא יודעת מה היא עושה, דידוש צריכה לשכב" אמרה דקלה מסוחררת.
תגובות (0)