פתאום דוגמנית – פרק 1

לא כל יום אתה מתעורר מצעקה, במיוחד לא מצעקה של מישהו שנמצא כמה עשרות סנטימטרים מעליך, אבל ככה אני התעוררתי היום.
"מי את ומה את עושה כאן???? ואיפה אופיר?????????????" צעק עליי אבא.
"אההה…" הייתי עדיין מבולבל מהשינה "אני אופיר"
"מה? למה את מתכוונת??"

בשלב הזה כבר ניסיתי לקום ולהבין מה הולך סביבי. הדבר הראשון שהרגשתי היה מפל של שיער סתור משינה שנפל על הפנים שלי וחסם חלק משדה הראיה שלי. כשניסיתי להסיט אותו הרגשתי משהו מוזר בתחושת היד שלי, בפרופורציות הגוף ובמגע העור, אבל לא הייתי בטוח מהו. מה שברור הוא שמשהו מוזר קרה. מאיפה הגיע כל השיער הזה?

"אני אופיר, אבל… אני לא יודע מה קרה לי… משהו מוזר… צמח לי שיער פתאום…"
"אופיר? מה זאת השטות הזאת? תגידי לנו ברצינות מי את ואיך הגעת לכאן, הדלת הייתה נעולה, איך עקפת אותה?"
עכשיו שמתי לב שגם אמא הייתה לידו, שותקת ומודאגת. היה ברור שהם מתייחסים אליי בתור בת, אבל למה? בגלל השיער הארוך הזה שפתאום יש לי? קרה לי עוד משהו?
ניסיתי לבחון את עצמי וכשהסתכלתי למטה פתאום ראיתי זוג שדיים גדולים. זה כבר הבהיל אותי.
"מה קרה לי??? הפכתי לאישה!!!!" צעקתי.
"אולי תפסיקי כבר עם השטות הזאת?" צעק עליי אבא שלי.
"אבל אני באמת אופיר!" בשלב הזה התחלתי בניסיונות להוכיח שאני אופיר. מכיוון שהבנתי ששום דבר במראה החיצוני שלי לא יכול לפעול לטובתי, ניסיתי להעלות זיכרונות משותפים שרק אני וההורים שלי מכירים, עד שהיה נראה שאמא שלי מתחילה להשתכנע.

"אולי חטפו את אופיר והכריחו אותו לגלות את כל הדברים האלה?" שאל אותה אבא
"וזה נראה לך הגיוני שיעשו את זה תוך לילה? לסתם סטודנט רגיל?"
"וזה נראה לך שאופיר יכול תוך לילה להפוך לבחורה?"
"איכשהו אני מאמינה לה, כלומר לו. הרבה דברים יכולים לקרות, צריך לבדוק למה"
"למה?" שאלתי בבלבול.
"נלך לבית חולים ושם יבדקו אותך. בוא, תתלבש ונצא"
"שאני אצא ככה?" רק המחשבה על זה עשתה לי צמרמורת.
"אז איך? אין לנו ברירה. כדאי למהר" דחקה בי אמא.

דבר ראשון הלכתי לשירותים והסתכלתי במראה. נדהמתי לראות את עצמי בדמות בחורה יפהפייה, ממש כמו דוגמנית. היה לי שיער חום ארוך מאוד וגולש, גזרה רזה ונשית, פנים נעימות ועיני איילה. לא ידעתי אם להיגעל ממה שהפכתי להיות או לשמוח, אם כבר להיות בת, לפחות אני נראה כמו הבנות שרציתי לצאת איתן תמיד.
אחרי זה לבשתי את הבגדים שלי, היה קצת מוזר לי ללבוש אותם, כי הם בבירור לא התאימו למידה שלי ובכללי לגוף החדש שלי, אבל איזה עוד ברירה הייתה לי?
"נו בוא, צריך למהר! ותביא איתך תעודת זהות" אמא המשיכה להאיץ בי.
כשהלכנו למכונית השיער המשיך להפריע לי. "הייתי צריכה להביא לך גומייה, אבל לא רציתי להתעכב. אתה נראה מצחיק ככה, כמו טום-בוי בלי מודעות".

בבית חולים אמא שלי נגשה במהירות למיון. "יש בעיה דחופה לבן שלי, כלומר לבת שלי. אנחנו צריכות לראות גניקולוג דחוף."
"מה כל כך דחוף?" שאלה המזכירה בקבלה.
"זה עניין של צנעת הפרט, נספר לרופא כשהוא יראה אותנו."
"איך קוראים לבת שלך?" "אופיר גרינברג" ענתה אמא, מזל שאופיר הוא שם שמקובל גם אצל בנות.
המזכירה הקלידה את מספר תעודת הזהות שלי, ואז אמרה "אני לא רואה שהבת שלנו נמצאת ברשומות שלנו גברת"
"מה איך זה יכול להיות? אופיר, בוא תראה, כלומר בואי תראי את תעודת הזהות שלך".

באתי למזכירה והראיתי את תעודת הזהות שלי, די פחדתי ממה שהיא תראה, הרי בתעודת הזהות יש תמונה שלי בתור בן וכתוב שאני זכר, אבל להפתעתי היא אמרה:
"אה, קוראים לך אפרת, למה לא אמרתם? אני קובעת לכם תור למפגש דחוף"
כשהיא החזירה לי את תעודת הזהות ראיתי שכתוב שם: "אפרת גרינברג" וליד הייתה תמונה שלי, שנראית ממש כמו שאני נראה עכשיו רק שבתמונה השיער שלי מסורק. זה הפך את כל העניין ליותר מוזר, אבל מה כבר יכולתי לעשות? התיישבתי ליד אמא וחיכינו בתור. הייתי מאוד נבוך מכל הסיטואציה.

כשנכנסנו לבסוף לרופא הוא שאל עם איזו בעיה הגענו, הייתי נבוך מכדי לענות ולכן אמא ענתה:
"זה דבר מאוד מוזר, האמת שקצת קשה להאמין בזה, אבל אופיר… כלומר אפרת… היא… הייתה עד אתמול גבר, והיום היא התעוררה בתור אישה". בהערת אגב אני אציין שהפריע לי שאמא שלי מדברת עליי בלשון נקבה, אבל כנראה שלא הייתה לה ברירה עם איך שאני נראה.
"היא הייתה גבר? מה הכוונה? אולי לקחת סויה וזה גרם לך לשינויים הורמונליים? אולי לקחת חומרים אחרים שמכילים הורמונים? אם לקחת כדאי לך להגיד, יכולות להיות לזה הרבה השלכות בריאותיות. כמה זמן עבר מאז שהשינויים האלה התחילו?" הרופא הציף אותי בשאלות.

"אני יודע… כלומר יודעת שקשה להאמין, אבל זה ממש קרה בבת אחת כשישנתי, אתמול הכול היה כרגיל. ואני לא לוקח שום דבר מיוחד, אני אוכל רגיל" עניתי בגמגום.
"טוווב…" הרופא אמר בחוסר אמון "נבדוק מה מופיע בתיק הרפואי שלך. איך אמרת שקוראים לך?"
"אופיר, אבל במערכת שלכם אני כנראה מופיעה בתור אפרת"
"המממ… אני מוצא כאן אפרת גרינברג, אבל אני רואה כאן אישה שגם נולדה כאישה, שום סימנים לדבר חריג"
"יש כנראה איזו בעיה ברישומים" אמא התערבה "אופיר הרי נולד כבן, אתה יכול גם להסתכל בספח של תעודת הזהות שלי."
היא שלפה את תעודת הזהות שלה והראתה את הספח, בו היו רשומים פרטי הלידות שלי ושל אחיי:
"עדן גרינברג 21.3.1999
ליאור גרינברג 4.5.2001
אפרת גרינברג 16.7.2004"

אז גם הספח השתנה! הדבר הזה הלך ונעשה מוזר יותר מרגע לרגע. אבל עכשיו שמתי לב למשהו שלא שמתי לב אליו בתעודת זהות: לא רק שהמין שלי השתנה אלא גם רישום הגיל שלי השתנה! תאריך הלידה שהיה רשום בספח היה מאוחר בשבע שנים בדיוק מתאריך הלידה האמיתי שלי. מה שאומר שמבחינת הרישומים אני בת 17 במקום בן 24! זה כל כך מוזר!

"אני רואה שגם בספח הכול מתאים לנתונים שמופיעים אצלי," המשיך הרופא, "תראו… אני לא כל כך יודע מה קרה אצלכם, אבל אני לא אוכל לעזור לכם, אם אתן רוצות יש אצלנו מרפאת חרדה מעולה שאולי תתאים…"
"זה בסדר, אנחנו נמשיך מכאן" אמרה אמא, שנעלבה מהפקפוק בשפיות שלנו, ושנינו יצאנו.