מסכות

ניסיתי שלא להסתכל על אחרים ועל עצמי כאילו שאנחנו אותו דבר.
ניסיתי לא לתת לכאב העמוק והלא מוסבר שבי מקום, לא בני לבינו ולא עם אחרים.
ניסיתי שלא להטריד אנשים נוספים בצרותיי.
ניסיתי להחזיק מעמד לבדי.

אך זה כל כך קשה.

השקט רועם באוזניי, מלווה בזמזום חשמלי שנמצא בכל מקום, מסתבר.
הוא מגרד ומציק ודוקר. הוא משגע.

ניסיתי להתכסות ברעשי רקע מרגיעים בשביל לקבל קצת שקט נפשי, בשביל לחזור ולעשות הכל כמו פעם.

ניסיתי שלא להסתכל על אחרים ועל עצמי כאילו שאנחנו אותו דבר, כי אנחנו לא.
לאחרים, כמוני, יש כאב שהם לא מראים. כי הוא שלהם. כי הוא פרטי.
לאחרים, כמוני, יש מפלט ממנו בדרכים שונות, והן כל כך משוכללות עד שלא רואים.

ניסיתי להביט בדף הלבן ולא לראות רק אפור. רק נמנום. רק ריקנות.
ניסיתי להביע הכל בצורה הכי טובה שאפשר,
אך אחרים, שלא כמוני, פשוט לא מבינים.